כשתעודות באמתחתם וחיוך רחב על פניהם, בעוד כמה שבועות יצאו ילדיי לחופשה. הם מקסימים, נהדרים, מלאי אנרגיות - אבל מה עושים איתם חודשיים שלמים? התלמידים חשים שעתה, יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם. אותנו, כהורים, זה מדאיג. בעיניי, ימי החופש הללו ארוכים מדי ומסוכנים - חינוכית וגם ערכית. עמל של שנה שלמה עלול לרדת לטמיון. טוב היה אילו היו מקצרים את החופשה, מפצלים אותה. אבל אפשר להתמודד עם החופש, להפוך את הימים הללו לאתגר ומבחן. הנה כמה נקודות למחשבה, שיסייעו לנו, ההורים, לצלוח את הקיץ.
הכסף לא צומח על העצים.הורים רבים חשים במהלך הימים הללו כמו כספומט. כדאי לסכם מראש מהו הסכום המיועד לכל ילד לכלהחופש הגדול. על כל אחד לכלכל את צעדיו ולבחור בין סרט לספר טוב, טיול עם החברה או הופעה. מניסיון, מדהים יהיה לגלות שכשכל הכסף נמצא תחת אחריות הילדים, הם גם מבלים להנאתם - וגם חוסכים.
תיאום ציפיות. חשוב שבכל משפחה תתקיים שיחה מעמיקה על הציפיות של ההורים מילדיהם ושל הילדים מההורים. אל תכעסו על כך שהם קמים ב-12 בצהריים, כל עוד לא ערכתם שיחה רצינית על כללי ההתנהגות בחופש. נסו ליצור אווירה שבמרכזה אמון. הגדירו את המותר והאסור, שרטטו יחד את הגבולות - עם מקום לחופש פעולה. ילדים צריכים לדעת מתי השעה האחרונה בה מותר להם לחזור הביתה, להיכן הם לא הולכים. אין מקום להיכנס לעימות בזמן אמת, כשכולם כועסים על כולם, והחבר'ה מחכים למטה. הכל יכול להיעשות מראש, בנינוחות, בנעימות. בתשובה לשאלת ילדינו: "הכל אני יכול בחופש הגדול?" נאלץ להשיב: לא.
אין ארוחות חינם. לא יתכן שבמשך חודשיים לא יהיה לכל אחד מהילדים שלכם תפקיד, איזו מטלה משפחתית. זה חשוב ונכון כל השנה. אך בפרט בימים אלה, יש לראות בכך דרך חינוכית, המבהירה את עומק השייכות של כל אחד לבית שבו הוא גדל. כל אחד יכול לעשות משהו: לסייע בניקיון, בשמירה על אחים קטנים, במטבח, בגיהוץ ובקיפול. זה לא סוד שהמחלה הקטלנית ביותר בדורנו היא מחלת הפינוק. אבל אין ארוחות חינם.
מה אתה עושה בשביל המדינה? לא חסרים מוסדות הזקוקים למתנדבים. המעון השכונתי, גן לחינוך מיוחד, מוסדות אקי"ם ואיל"ן, אלו"ט, כח לתת, עזר מציון, יד שרה. בקיצור: "מרובים צרכי עמך ישראל". חשוב שהילד ירגיש שהמשפחה רואה בעשייה חברתית, בתרומה לזולת, ערך משמעותי. אפילו שעה שבועית אחת תוכל להקרין על שבוע שלם.
קשר משפחתי.שנת הלימודים לא מאפשרת לנו לשוחח בנינוחות, להעמיק בשיחה. להכיר את הילדים שלנו לא רק מהתחושות הטבעיות, אלא מהיכולת לדבר על הכל. החופש הוא כלי להעמקת הקשר. יש החושבים שבכך שאנו מנהלים שיח עמוק, בסגנון: "מה נשמע? בסדר. איך הולך? מצויין" - יצאנו ידי חובה. שיחה אישית היא תהליך ארוך שיש בו גישוש ובדיקה של הילדים שלנו: אם אנו נינוחים, האם אנו פנויים להקשבה, להבנה מעמיקה של הצרכים שלהם. כשם שהחופש מהווה אתגר לכלל המשפחה, יש בו גם הזדמנות לתת יחס אישי לכל ילד וילד בנפרד.
אכן, ראוי היה לקצר את ימי החופשה. אבל במצב הנוכחי, עלינו להפוך את ימי החופש הגדול לאתגר גדול. לא ימים של התפרקות, אלא ימים של מבחן אישי ומשפחתי לבניית אמון הדדי, למילוי תוכן וערכים ולהגדרת כללים ברורים. בית-הספר הוא שליח של ההורים. עשרה חודשים משתדלים המורים למלא שליחותם בנאמנות. עכשיו, למשך החודשיים, המשימה מוטלת עלינו. יחד, נעבור את החופש - בגדול.
הרב שי פירון, אב ל-6, ראש מוסדות ישורון וחבר בארגון רבני צהר