כולנו יודעים כי כאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות. אולם מסתבר כי על נשים לשתוק גם כאשר רבנים ורופאים מדברים, ולא רק כאשר נושא הדיון הוא תותחים ומלחמות, אלא גם כאשר על הפרק עומד הנושא הגברי כל כך: רפואת נשים. כך לפחות אליבא דמכון פוע"ה אשר קיים ביום רביעי האחרון את הכנס התשיעי מטעמו "חידושים ברפואת נשים".
הכנס, אשר משך אליו משתתפים רבים, אסף רבנים ורופאים בכירים אשר עסקו בגוף האישה, מיניותה, פוריותה, הפרייתה, נידתה, אמצעי מניעת הריונה, סרטן צוואר רחמה ועוד. והנשים היכן היו? לא כחלק מן הדיון! מקומן נפקד לא רק מבין דוברי ומרצי הכנס, אלא גם מבין קהל השואלים והמגיבים לנאמר. הן הורשו לשבת מעבר למחיצה בדממה. גם הרשו להן למחוא כף... ככל הנראה נשים פטורות מחידושים רפואיים אלה שהזמן גרמם...
למכון פוע"ה זכויות רבות בנכונות לעסוק בנושאים סבוכים שבין רפואה והלכה. אולם, היעלה על הדעת לדון, בשם ההלכה, באישה כאובייקט בלבד? כגוף שיש לעסוק בסוגיותיו מנקודות מבט הלכתית, רפואית ומשפטית ולא כאדם - חיה ונוכחת, סובייקט שיש בה דעת ותבונה, אישה שנבראה בצלם אלוקים בדיוק כמו הגברים? האם זו דרכה של תורה?
 |
|
איפה הנשים? (צילום: מכון פועה)
|
במאמר בעיתון הארץ משבת האחרונה, נדרש מארגן הכינוס, הרב בנימין דוד, לנושא העדר הנשים. בתשובה לשאלתו של כתב הארץ, יאיר אטינגר, הסביר הרב דוד כי "ראשית, אנחנו דנים פה בנושאים הלכתיים מאד מקצועיים. הגברים שמדברים הם אנשי מקצוע מן השורה הראשונה... שנית, יש כאן עניין של צניעות. אנחנו מוסד מאד פתוח [!] אבל יש לנו את הגבולות שלנו. אנחנו לא חושבים שזה ראוי שאישה תעלה על הבמה ותדבר בפני אלף איש".
הדעת מתקוממת כנגד דברים אלה. האמנם אין נשים רציניות, נשות מקצוע, המבינות דבר או שניים בהלכה וברפואה? במקום בו מחצית הגניקולוגים הן גניקולוגיות, כל המיילדות ובוודאי שכל היולדות הן נשים, האם אין בנמצא אישה שיודעת דבר או שניים על רפואת נשים? והרי בין כל תלמידות החכמים הגדולות כיום, מצויות נשים שהתמחו בנושא ויש להן מה לומר בו. אם היו פותחים מארגני הכנס את אתר קולך היו מוצאים שם לא מאמר אחד ולא שניים שנכתבו בנושאים אלה על ידי נשים משכילות, מתוך עולמה של תורה.
יתר על כן, האומנם צניעות מכתיבה את הכרעתם של מארגני הכנס? או שמא הרגל רב שנים, המשותף לרבים מן הרבנים, הרופאים והפרסומאים, ולפיו ניתן לדון באישה כגוף בלבד, ולא כאדם שווה ערך. נסו רגע לדמיין בלבכם אירוע הפוך - כנס רפואת גברים בו היו יושבות גניקולוגיות ותלמידות חכם מן השורה הראשונה ודנות בינן לבין עצמן בקרי לילה, באיסור הוצאת זרע לבטלה, בעקרות גברים, בשפיכה מוקדמת, בפרוסטטה? האם צניעות יש כאן? או שמא השתקה והחפצה של האישה. החפצה שמצאה ביטוי באמירתו של רב אחד על יתרונות האולטרא-סאונד התלת-מימדי - "אפשר להמשיך ולעבור על התמונות גם לאחר שהעובר עוזב את חדר הטיפולים". והרי האישה היא הנוכחת בחדר הטיפולים ולא העובר וגם לה יש מה לומר בסוגיות אלה.
הדרך ההולמת לדיון מעין זה היא עריכת כנס המיועד לציבור הרחב, אשר הן נשים והן גברים שותפים בו מכל צדדי הבמה. הכנס יתמקד לא ברפואת נשים או ברפואת גברים, אלא ברפואת הורים או ברפואת פרו ורבו. בכנס כזה ראוי שינתן כבוד לשני המגדרים כאחד ושאלות הגוף והמיניות תידונה כפונקציה של השאיפה המשותפת של בני המין האנושי, ובעיקר של אלה שהתורה נר לרגליהם, להקים משפחה ולהעמיד צאצאים בני קיימא להורים בריאים.
ועוד: הרב אריאל, רבה של רמת גן, צוטט כמי שהביע בכנס עמדה כי אין להמליץ לנערות על חיסון למניעת סרטן צואר הרחם. מדוע? משום שסרטן הרחם מועבר בקיום יחסי אישות, והרב רואה בהמלצה כזו עידוד לנערות לקיים יחסים כאלה בגיל צעיר. תמהני. וכי יעלה על הדעת להמליץ על הענשת נערות המקיימות יחסים מחוץ למסגרת נישואין באמצעות סרטן צוואר הרחם? גם אנו בקולך מחנכות את בנותינו ובנינו להקים משפחות שלמות מתוך יראת שמיים. אך ומכאן ועד שימוש ברפואה המודרנית (או הימנעות משימוש בה) כשוט חינוכי, עוד רחוקה הדרך.
בארגון קולך מתקיים שיח ער ומקצועי עם אנשי ונשות רפואה והלכה בשאלות הקשות והסבוכות הקשורות לפוריותם, מיניותם והתבגרותם של נשים וגברים. שיח זה מתקיים מתוך כבוד גדול לתורה, מתוך נאמנות להלכה ומתוך כבוד לאדם - איש ואישה. אנו מאמינות כי בדרך זו אנו מביאות את השכינה לשכון בינינו.
רחל קרן היא יו"ר ועדת התגובות של ארגון קולך