בעיניים שלו : כנס ישפה

באתי, ראיתי, נכנסתי.

עוד שלוש הרצאות, גקי אחד ושני סנדביצים ואני בחוץ. טוב, חוץ מהסנדביצים. אין כיבוד קל. פשוט אין. יש מזנון, אבל יש בו פחות היצע מעגלת המזון בטיסות השכר של אייר-פרוספר-ובניו. כדאי, כדאי מאד שגקי יהיה ממש טוב, כי מההרצאות אני במילא לא מצפה להרבה. אני עורך סיור תצפיות בין האולמות וקולט את העדרם של המקרנים. בקיצור, לא יהיו פה סרטים וגם לא מצגות. כמרצה ותיק אני מבין את משמעות הדבר. או שהמרצים פה חובבנים לגמרי, או שבאמת יש להם מה להגיד.

הקהל סביבי מתחיל להתעבות ואני מנסה לתת בו סימנים. אודה, במקור חששתי שיהיו המון ילדות, נערות, נשים צעירות, חגית וחברותיה ואורי אחד. הרעיון אולי נשמע כפנטזיה מושכת, אבל ראיתי מספיק בי-מוביז בחיי בכדי לדעת שסיטואציות כאלה לא נגמרות טוב. לשמחתי והקלתי אני רואה בנים לרוב. בואו בנים. בטורים. גבוהים חסונים. בואו בנים. ברם, חוסר הסלקציה בכניסה גובה את מחירו כאשר אני מזהה אנשים בקרוקס. אם אלה חושבים שהרצאה או שתיים תפתור את מצוקתם, הם חיים באשליות יותר ורודות מתפלצי הפולימר שעל רגליהם.

תוכנית הכנס מתוכננת בערמומיות. לא משנה באיזו הרצאה או סדנה תבחר, תמיד תרגיש שאולי הפסדת הרצאה איכותית אחרת. אירוניה חינוכית, אם תרצו. שאפּוֹ לישפה.

סכנות האינטרנט - בררררר מפחיד

אכן רבות הן סכנות האינטרנט, ואני תמיד נלחץ קצת כשעוסקים בנושא. זה הזמן להבהיר שאמנם אורית12 בצאט של אקזיט הפגינה ידע מרשים בהיסטוריה, מדע, פוליטיקה, טלאפלא וחמישיה קאמרית, אבל המשטרה הסתפקה בהחרמת הדיסק הקשיח שלא הבשיל לידי כתב אישום. אנא, הניחו לעבר.

אני מביט סביבי. המאזינים כותבים בקפידה. האם כולם פה ריפורטרים, או שהם סתם רוצים ששדכניות ישפה יצפרו אותם בציון המגן? חגית באה מאובזרת בפנקס ורדרד ומצוייץ שבאמת גורם לה להראות צעירה מגילה. בשני עשורים לכל הפחות. אני מברך את מזלי הטוב על הצלחתי לפלח מחברים בלוק כתיבה של בית חולים. כל מי שצופה בי כותב, אינה יכולה שלא לראות את הלוגו הבולט. מצויין, חבר של רופא זה גם סטטוס מבוקש.

למהירי החלטה מחבר של רופא (צילום: Ziga-cc-by)

המרצה פותחת בשלל דברי טעם, אם כי לא כולם ייחודיים לאינטרנט. יצויין, שקשה לתאר את כולם במגבלות של מאתיים מילות תוכן ועוד שמונה מאות מילים לטובת הגיגי אווירה ניו-זורנליסטיים. בקצרה, המרצה טוענת שהם מ פ ח ד י ם. מפחדים להשקיע, מפחדים לתת את עצמם, מפחדים להתמודד. אכן אמת ויציב, אבל למה היא מסתכלת עלי? זאת ועוד, מסתבר שהרשת רק מגוונת את פתחי המילוט לפחדנים, ומאפשרת לנו, כלומר להם, להתרפק על אופציות חדשות ומפתות. לא זאת בלבד, אלא שהרשת גם מרגילה אותנו לתקשורת לא נכונה, מוכוונת שנינות אך לוקה בכנות.

עייפה נפשם של הרווקים, מסבירה המרצה, הם חוששים מהסיכון ומפקפקים בסיכוי. והמסקנה היא לא להתבייש להוביל בקשר, לתת מעצמך ולהתאזר בסבלנות. המרצה גם מפליגה במורשת קרב, כגון ההוא גברא בן ה 32 וחברתו בת העשרים שבאו להתייעץ לגבי בעיית הפער. הגברים בקהל מתלחשים בחוסר הבנה ואינם מזהים לא את הפער ולא את הבעיה. בפינת הטיפים ממליצה המרצה לבנים להקדים להגיע לדייט ולהרהר בו כמה דקות. לשבת ברכב ולחשוב על הדייט, על האשה, ועל החיים המשותפים המצפים לכם. אכן, זו דרך טובה להלהיב גברים לפני דייט. מי שלא שמע את הקול שמייצר ואקום בנפח שמונה קוב, מוזמן לעמוד ליד הרכב כאשר אסימון המחוייבות ייפול והבחור האמיץ יתפוגג על מכוניתו וחלומותיו. לקינוח אנו שומעים עוד כמה מילים בגנות מושג הידידוּת. אבל זה בסדר, חגית היא לא ידידה. אמשלי משלמת לה לשחק אתי.

סיכומו של דבר אהבתי את ההרצאה. זו לא את, זה לא אני. זה האינטרנט שאשם.

הדייט ככלי אבחון, או שלא?

כאן המרצה הוא תרפיסט מוסמך, משעשע ורווי באנקדוטות. דייטים שונים מאד מנישואים, הוא מסביר; מדובר בסיטואציות שונות, וההצלחה בהן אינה אקוויוולנטית כלל ועיקר. למען האמת, הוא טוען שאפילו חיים משותפים שונים מנישואים ואינם מנבאים את ההצלחה בהם. בכל אופן הדייט עיקרו דיבור ושיחה, בעוד שהנישואים מורכבים מעיסוקים ומטלות רבות אחרות. אבל הדייט הוא הכלי היחיד בארסנל, ואתו ננצח. רוצה לומר לאחר שנשדרג אותו קמעה. ואז עוד קצת.

עתה, נפרשת שורת כללים המלמדת כיצד אהפוך סדרת דייטים למבחן אישיות-סוציו-פסיכומטרי עם רורשאך בצד, בכוס קטנה. וכל זה, אגב, עוד לפני שדיברנו עליה, כן? מה אני רוצה בזוגיות ארוכת טווח? האם ההורים שלי הם מודל שאפשר ללמוד ממנו? וחשוב מכל, האם אני מסוגל בכלל לקבל החלטות? כי אם הבעיה היא בקבלת החלטות אז בכלל מדובר בבעיה מהותית שאינה קשורה לזוגיות אלא אלי. ולמה הוא שוב מסתכל עלי?

שתי פגישות וההמשך רק אם מתאימים (צילום: josette-cc-by-sa)

אני חושב שכקלינאי הוא היה צריך לדעת שלא יפה להסתכל עלי כל ההרצאה. חגית, לעומת זאת, צפתה כל ההרצאה בחתיך בשורה המקבילה. צמאה לחיזוקים, היא ביקשה שגם אני אלטוש בו מבטים ואשפוט אם הוא שווה. לטשתי, השקפתי ובהיתי. בסוף נוצר קשר עין, ולולא דמסתפינא, הייתי אומר שאפילו היה שם קליק. נו באמת, רק זה חסר לי, לחגית, לישפה, לאתר כיפה ולכותבי המגזר.

במקום להציע טיפים כלליים, בחר המרצה להכתיב אלגוריתמים פרטניים. הוא המליץ לצאת לשתי פגישות הכרות ולהמשיך רק אם אנחנו מתאימים. אם כן, אז לעבודה: להעמיק בדייטים, להכיר את המשפחה, לשתף החברים, להיות תכליתיים, לאסוף אינפורמציה, לקבוע מטרות, לסכם הישגים בתום כל דייט, ואם נפרדים, להכיר אותה לחבר יותר מתאים. פשוט, לא?

על חלק מקביעותיו חלקתי, את האחרות, בייחוד את אלו הפסיכולוגיסטיות הנוגעות לתהליכים, אני עדיין מנתח מעבד ומכיל. אולם אין עוררין לגבי צדקתו בטענת המחץ: "אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון" - וזה נכון. כל כך נכון. לתשומת לבן של כל הבנות המצהירות באתרי הכרויות שהן מחפשות גבר כנה.

סיכומו של דבר, אמנם נהניתי לשמוע מבחר תובנות ועצות לדייטים, אבל עוד לא הבנתי מי משלם בדייט הראשון. כנראה שיש נושאים שגדולים גם על אנשי מקצוע.

למה זה לא הולך - ממני תראו וכך תעשו

בשלב הזה חגית פורשת לה לפדר את אפה ונעלמת. במקביל, אני מגלה שיש הרבה נשים בכינוס. מסתבר שכל זמן שהייתי מאובזר בחגית, היינו מוקפים במעגלי גברים שנמשכו אליה. עם לכתה אני מזהה לא מעט נשים. לא מעט מדי אבל מאוחר מדי, כי ההרצאה השלישית מתחילה.

הרב הוא פסקני, נחרץ ורב ידע. עד עכשיו שמענו מחקרים, תובנות, עצות. לא פה. פה יהיו אקסיומות. ספרתי תשע. שבע עשה ושתי לא תעשה. הרשימה לוותה בסיפורים אישיים, ולא סתם סיפורים חלילה, אלא דווקא סיפורי הצלחה. לכל שאלה יש לו תשובה, ולכל בעיה פתרון. הכל תלוי בנו.

מעגלי גברים. חגית אי שם במרכז

המרצה הסביר שחייבים להשתנות ולאמץ את חלק מהרעיונות שלו בכדי להצליח להתחתן. בשלב זה של הערב היה מעניין להשוות את דברי המרצה לקודמיו. לשתף חברים, זוכרים? תשכחו מזה. פערי גיל בעייתיים? לא בעיה. אבל, אל דאגה, יש גם מוסכמות אוניברסליות. נראה לי שיש כלל יסוד המקובל על כל מומחי הזוגיות באשר ליופי חיצוני. ראשית הם מתעקשים על חיוניותה האבסולוטית והטוטלית של משיכה, ואז הם עוברים לאנקדוטה משעשעת וממתנת, ומסיימים בקביעה הקטגורית שאם אין דחייה פיזית מוחלטת וגורפת, אז הכל בסדר ויהיה טוב.

יש משהו אופטימי בנחרצות הזו. אם אתה דבק במשימה ומוכן להחליט, להשתנות, לוותר, לרדוף, להעיז, ולהתאמץ, אז חזקה על האדם שיתחתן ויפה שעה אחת קודם. נשמע קצת כמו מעשייה חסידית עם מתח, חששות, שינוי פנימי, קפיצת הדרך, סוף שמח ורבי יודע כל. תמיד אמרתי שכל הפתרונות מתחבאים בעלוני השבת.

סיכומו של דבר, למה הדבר דומה? לאחד מחוקי מרפי (החוק של מנקן, ליתר דיוק):"לכל בעיה אנושית קיים פתרון יעיל ופשוט, והוא תמיד שגוי".

מילות סיכום ופרידה

היה זה כמדומני טולסטוי, שהתחתן אגב בגיל 34, שטען שכל הזוגות בני העשרים דומים זה לזה, אך הרווקים המבוגרים שרוטים הם כל אחד על פי דרכו. הכינוס ההמוני היה ללא ספק יומרני במובנה הטוב של המלה, אבל סבורני שאת גאולתו ימצא כל אדם באופן פרטני באמצעות חשיבה, ייעוץ אישי, והרבה הרבה מזל.

זהו, נגמר. גקי היה דגול כרגיל. הלכתי לאוטו. אחלה אוטו. כבר שבע שנים אנחנו יחדיו. אני זוכר שחיפשתי רכב שישמור על ערכו, יפגין ביצועי כביש, יגן על נוסעיו אקטיבית ופסיבית, לא יאכל שמן ולא ישתה דלק, ובכלל יגרום לי להרגיש טוב. פחות משש שנים של חיפושים עברו עד שמצאתי רכב איכותי למהירי החלטה. אל דאגה, גם הזוגיות כבר מעבר לפינה.

אהבתם? קראו את הגירסה הנשית לכנס