זה התחיל ממש במקרה, היא בכלל לא התכוונה,היא חיפשה חומר לעבודה בהיסטוריה,ומקליק לקליק פתאום זה הגיע, הזוג ההוא בתמונה היה נראה ממש חמוד, הזוג שבקליק הבא כבר לא היה כל כך צנוע, אבל משך את תשומת ליבה, היא הסתקרנה... והסתכלה.
לאחר יומיים, כשאף אחד לא היה בבית, היא אמרה לעצמה שהיא נכנסת רק לדקה או שתיים,היא בהתה במסך ולא האמינה, היא בכלל לא חשבה שזה כך.
מאז, היו עוד פעמים רבות כאלו. לאחר כל פעם כזו, היא נשבעה לעצמה שזו הפעם האחרונה, שהיא מפסיקה עם זה, זה מגעיל ולא מתאים לה! מה זה כל חוסר הצניעות והבהמיות הזו?!
המראות האלו, התמונות הללו, כל הסיפורים עם התיאורים הנוראים הללו לא קשורים אליה, אין זה העולם שבו היא חיה.
אבל זה נמשך ואפילו התגבר, עוד אתר ועוד אחד, עולם שהיא לא ידעה על קיומו, המון דברים שהיא בכלל לא חשבה עליהם ולא ידעה שהם קיימים. כן, זה סיקרן אותה, אבל לא רק סקרנות הייתה שם, היה עוד משהו שהיא הרגישה, שהיא לא ידעה לקרוא לו בשם, משהו בתחושה שלה, שגרם לה כל פעם מחדש להתפתות ולפתוח את האתרים האלו, רק ל "עוד הצצה קטנה."
ביום שלמחרת, היא הרגישה נורא עם עצמה, המחשבות לא הרפו ממנה והתמונות חזרו בפלשבקים לראשה , היא רצתה למחוק אותם ולשכוח, זה נתן לה להרגיש מזוהמת וצבועה.
היא לא מסוגלת לספר את זה לחברה הכי טובה שלה, בוודאי שלא למחנכת, אמא לא באה בחשבון ואחותה הגדולה פשוט לא תאמין עליה.
היא מתייסרת בתוך עצמה.
אבל שם בפנים, היא עדיין הרגישה שזה לא ימנע ממנה את הפעם הבאה, שמחר בלילה, כשכולם ישנו ורק היא שם לבד עם המחשב, שוב משהו בה ימשך לשם...
והיא לא לגמרי מבינה מה קורה לה,
היא בחורה טובה מבית טוב,
היא לומדת באולפנה מצויינת,
היא מתפללת שתי תפילות ביום (ביום מוצלח גם שלוש)
החצאיות שלה באורך הנכון, השרוולים ארוכים והחולצה לגמרי לא צמודה,
היא משתדלת מאד להקפיד לא לדבר לשון הרע והיא תמיד תיתן מעשר כספים מהתשלום שהיא קיבלה על הבייביסיטר האחרון.
אז למה על זה היא לא מצליחה להתגבר?!
אני בטוחה שיש הורים, מורות ומחנכים שיקראו ויאמרו לעצמם שזה נורא... אבל לא מדובר בבת שלי, זה לא נכתב על התלמידה הצדיקה שלי. אז אני רוצה לחדש לכם שאין ביטוח. זו יכולה להיות התלמידה שלך, זו הצדיקה שמתפללת בכוונה שאפילו את מקנאה בה,
זו שתמיד עוזרת ובדיונים כיתתיים, משמיעה ציטוטים נפלאים ששמעה בשיעור האחרון אליו הלכה.
אז למה זה קורה להן? איך הן מגיעות לזה?
האמת שהתשובה די פשוטה- הן נמצאות בגיל ההתבגרות.
בגיל הזה, שבו סערות נפש לפעמים נמצאות רק בנפש.
הן לא חייבות לקצר את החצאיות ולשמוע מוזיקה מוזרה, לפעמים דווקא מאחורי החזות הכל כך נכונה יש סערות לא קלות.
בגיל זה עליהן (גם עליהם, אבל כרגע אנחנו עוסקים בהן) לגבש את עצמן. אנחנו לא צריכים את פרויד ואריקסון שילמדו אותנו על כך, אני מאמינה שכל הורה ומורה רואה כיצד בגיל הזה, הנערה שמולו מתחבטת, משתנה ומבררת לעצמה מי היא ולמה. בגיל הזה היא מתפתחת מבחינה נפשית, פיזית ורוחנית. את השינויים בגוף קל לנו לראות, אולי גם קל לנו יותר להתייחס אליהם, השינויים בנפש הם יותר נסתרים. חשוב שנדע, שלכל שינוי חיצוני קודמים כמה וכמה שינויים פנימיים, מה שאנו רואים בעינינו לא קורה ביום אחד, זה הגיע לאחר זמן רב, מחשבות וחיבוטי נפש של המתבגרת. כמו שהיא משתנה בגוף, כך הנפש שלה משתנה, כפי שהגוף שלה מכין אותה לקראת היותה אישה ואימא, גם הנפש שלה מתכוננת לכך.
לא ביום אחד היא תהיה מוכנה לחתונה ולכל הכרוך בכך. טבעי ונורמלי ביותר שבנות תתחלנה להתעניין בנושא כמה שנים לפני שתוכלנה לממש משהו מזה.
הבנות שלנו עוברות תהליך בריא של חשיפת עצמן לנושא שהוא חשוב ביותר עבורן. התהליך שהן עוברות עכשיו יכין אותן להיות נשים לבעליהן, אמהות לילדיהן. אנחנו הרי לא מצפים מהן שיתחילו את התהליך הזה יום אחרי החתונה...
הבנות שלנו מייחלות לעבור תהליך נכון וטהור, אך הן אינן יודעות היכן לחפש, את מי אפשר לשאול או לדבר על זה. הן מרגישות שזה נושא שלא לגיטימי לדבר עליו, אפילו לא להתעניין בו, אולי רק לאחר החתונה עם החברה הכי טובה... אם אנחנו רוצים שהן לא יתפתו לקבל את המידע הזה מאחורי הגב שלנו בסתר, ממקורות שאינם מתאימים להן, אנחנו חייבים להציע להן אלטרנטיבה נקיה, אנחנו חייבים בעצמנו לפתוח בפניהן את הנושא והדבר החשוב ביותר הוא, לתת להן את ההרגשה שזה לגיטימי להתעניין, שזה מותר (אולי אפילו מצווה),שזה חלק מתהליך, תהליך משמח וטבעי.
האלטרנטיבה היא, שהרבה בנות צדיקות וטובות, הרוצות להתבגר מתוך קודש, ימצאו עצמן נלחמות בתחושות בריאות, יעשו לעצמן דה לגיטימציה למה שהן מרגישות וימשכו לתשובות, שלא רק שהן תשובות מוטעות ושגויות, אלא גם יקבעו אותן בדפוסי חשיבה מעוותים, דפוסי חשיבה העלולים לפגוע בזוגיות פגיעה אנוש, כיוון שבנושא כל כך מהותי וחשוב בחיים בכלל ובחיי תורה בפרט, אין לנו אפשרות להשאיר את המגרש רק למודל המערבי המוצג בפניהן באופן יומיומי, ברחוב, בחברה ובכל מדיה אפשרית.
אם אנחנו מעוניינים שהן תאמצנה מודל אחר, אנחנו חייבים לחשוף אותן לאחד כזה.
בעבר המשאבים החינוכיים שלנו הופנו בעיקר ל "סור מרע", נראה לי שבכך נחלנו הצלחה לא מבוטלת. כיום אנחנו מוכנים לעלות קומה נוספת, הגיע הזמן שנציע דרך אלטרנטיבית, עכשיו הזמן של "עשה טוב".
תהל אלינסון, יועצת חינוכית.