השאיפה לשמור על כל הקהלים הדתיים לאומיים באותה מסגרת חינוך היא מבורכת. כולנו תומכות בהשארת החינוך בידיים ממלכתיות ולא בידיים פרטיות. אך יחד עם זאת, המציאות מראה כי מי שמשלמים את המחיר עבור השארת הזרמים החרד"לים במערכת החמ"ד, הם המתונים יותר בקרב הציבור הדתי.
כיצד ניתן להתייחס למצב כיום ככזה שנותן מענה לכל האוכלוסיות? כבר היום החמ"ד הולך ומשנה את אופיו מזה שנים ובבתי הספר כבר ניכרת השפעתם של הזרמים הקיצוניים יותר. הקצנה דתית זו שמביאה להפרדה המגדרית בחינוך מביאה איתה הקצנה דתית של חומרי הלימוד, כמו גם אי שוויון בחינוך שמקבלים בנים ובנות בחמ"ד וכן הדרה והפרדה בפעילויות חברתיות ותרבותיות שילדי החמ"ד נחשפים אליהם.
ומדוע מינהל החמ"ד לא עוצר לרגע לחשוב מה יהיה על הצד המתון?
לא ירחק היום שציבור זה ייאלץ להדיר את רגליו מהחמ"ד וימצא גם הוא חלופות פרטיות או ממלכתיות אחרות. שאלה זו צריכה להדאיג לא פחות משאלת המסגרות החרד"ליות הפרטיות. ההנחה כי רק לחרד"ליים קיימים ערכים מהותיים שיש להיזהר מפגיעה בהם - היא מוטעית.
שמירה על מקצועות הליבה אינה מספקת אותנו. הערך של החינוך המעורב [לפחות בגילאים הצעירים], הערך של הלימוד השוויוני לבנים ולבנות, הערך של חינוך להשכלה כללית נרחבת, הם כולם ערכים לכתחילה של הציבור הדתי המתון יותר.
מהות הפגיעה בערכים אלו זהה לחלוטין למהות הפגיעה, כביכול, ממנה חוששת מערכת החינוך כלפי החרד"ליים. איבוד הקול של הזרם המתון בתוך החינוך הממלכתי דתי יביא לפגיעה קשה בחברה הדוגלת בשילוב של תורה ועבודה ושל השכלה כללית ותורנית גם יחד.
העמדה הפסיבית אותה מציג מינהל החמ"ד, המתבטאת באמירה כאילו זו המגמה בציבור ולפיה צריכה להתיישר מערכת החינוך כולה, מדאיגה.
ראשית, מחקרים וסקרים מראים כי זה לא "מה שהציבור רוצה". הציבור שלנו עדיין הטרוגני ורובו לא מעוניין בהקצנות אלו, אלא שכרגיל המיעוט הקולני מצליח להשמיע את קולו הרם וליצור תחושה כאילו זו המגמה. שנית, מה לגבי האחריות של המערכת להתוויית מדיניות? מערכת החינוך מחויבת לזכויות השוויון בחינוך ובידיה הכוח להלחם בתופעה של בתי הספר הפרטיים מבלי להביא לפגיעה במערכת הממלכתית. עצרו תקציבים לבתי הספר הפרטיים! אל תאפשרו תקצוב לכתות לא תקניות של בנים ובנות שלומדים בנפרד! על משרד החינוך לפעול באומץ ולעצור תקציבים המאפשרים את אי - השוויון [כפי שהמשרד עושה בימים אלה כלפי בתי ספר פרטיים לא דתיים]. כך תוכלו לשמר את הציבור בחינוך הממלכתי- דתי ואף להעביר את המסר החינוכי, שאין מקום בחברה הדתית- לאומית להקצנה דתית שאיננה ברוח ההלכה היהודית, אלא מחמירה ממנה.
ובקשה אחרונה לציבור שלנו, הציבור הדתי לאומי, אחת הבעיות המרכזיות שלנו כציבור היא המשך הפזילה שלנו ימינה. החיפוש והבדיקה איפה אנחנו עומדים אל מול אחינו החרדים והיכן אפשר להחמיר עוד בשם האמונה והדבקות בהלכה. תפיסות אלו הן שהביאו אותנו לחפש פתרונות "תורניים" יותר בחינוך הפרטי, הן אלה שמביאות אותנו לחשוב שחינוך "תורני יותר" הוא בהכרח חינוך טוב יותר וברמה גבוהה יותר.
אנחנו מקוות שיחד נצליח לעצור את הסחף. כולנו חונכנו וגדלנו במערכת החמ"ד הנפלאה והטובה, בואו נאפשר לילדינו ללמוד באותה הרוח.
גלי נהרי היא חברה בארגון קולך