אולם חשוך. פנסים נדלקים על הבמה. גיטרה מתחילה לנגן. תופים מצטרפים. קהל מריע. זמר נעמד ליד עמוד המיקרופון, ואז, לפני שהוא מתחיל לשיר, הוא פולט קריאת התרגשות. ברגע הזה ידעתי שהופעת השקת אלבום הבכורה "מישהו שומע אותי" של אורי כלטוב בגריי תל אביב הולכת להיות מטורפת - וצדקתי. הזמר הצעיר שהתחיל את דרכו ב"בית ספר למוזיקה" (אז לצד אחותו) השיק השבוע את האלבום שלו וזאת הייתה אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן לאחרונה. ואם לשפוט על פי תרועות הקהל לאורך כל האירוע, אני לא היחידה שחושבת ככה.
אורי כלטוב צילום: שירי עציץ
לעיתים נדירות אפשר להצביע על מישהו ולחזות את הפריצה שלו
עוד לפני שאורי כלטוב הוא ווקאליסט מעולה, כותב ומלחין מוכשר ואינטליגנטי, הוא נהנה ממה שהוא עושה. כיף כל כך לראות זמר שעף על הבמה, רוקד עם הנגנים, מרים את הקהל ומתרגש כל כך מהמעמד. כלטוב אמר לפחות 15 פעמים לאורך ההופעה "איזה כיף לי", אבל לא היה צורך בכך - כל מי שנכח באולם הרגיש את זה. באנרגיות שלו, בחיבור שלו לשירים, בחיבור שלו לקהל. כל מי שישב סביבנו הרגיש שהוא חלק מהגשמת החלום של הזמר הצעיר, ועוד לפני ההנאה מהמוזיקה זאת הייתה הנאה בפני עצמה.
לעיתים נדירות אפשר להצביע על מישהו ולחזות את הפריצה שלו, לדעת בוודאות שהוא הולך להיות משהו גדול, וזה ללא ספק מה שקרה לי לאורך ההופעה. כלטוב המוכשר מזכיר במובנים רבים את חנן בן ארי - וממש לא בגלל הכיפה. היכולת שלו ליצור שירים פשוטים עם אמת כנה כל כך שכל אחד יכול להזדהות איתה (כמו "כל השנה הזאת" המדהים) ומהצד השני להרים את הקהל לאוויר עם שירים כמו "שיישרף הכל" ו"ערב מטורף כזה", בלי להתפשר על מילים רדודות שיעזרו לו להתנגן במועדונים. יש לו את הבייגלה הזה שכולם מדברים עליו, את החוש השישי שגורם לו להיות קצת יותר מיוחד מאחרים. זה מתבטא גם בבדיחות הקטנות בין שיר לשיר, בחיבור החברי-משפחתי ללהקה שלו, בריקודים על הבמה - זאת החבילה המלאה שגורמת לי להמר על כלטוב.
אורי כלטוב צילום: שירי עציץ
מבקש משהו עמוק יותר - בלי לוותר על הפאן
את האולם מילאו בני הדור הצעיר, אותו דור שפעם חשבו שכל מה שמעניין אותו זה טיקטוק והיום מבינים שמדובר בדור ציוני, לוחם וחושב. בגילו הצעיר כלטוב המשוחרר הטרי מעניק מענה לאלו שלא מסתפקים בלהיטי פופ ריקים מתוכן ומבקשים קצת יותר עמוק - בלי לוותר על הפאן. מסוג ההופעות שקמים לרקוד בהן עם עיניים לחות מדמעות.
לקראת סוף ההופעה התיישב כלטוב לבדו על הבמה, רק הוא והגיטרה, וביצע את "בבוקר אחד" שכתב על המלחמה במילואים וביצע במקור עם הלהקות הצבאיות. הרבה מאוד שירים יצאו מאז שפרצה המלחמה, אבל משהו בשיר הזה נגע בי יותר מכולם. אולי כי הוא פשוט, אולי כי הוא לא מתחנף, אולי כי הוא היחיד שמבטיח לי שנעבור את זה.
ואת
שעברת כבר הכל
שחיבקת את השכול
שלמדת לקום ולמדת ליפול
עוד תדעי נחמה
ובחרב ברזל
תעשי מלחמה