מדובר באבסורד: בלא מעט עמותות חברה קדישא, מנועים קרובי משפחה מלהשתתף בקבורת יקיריהם. ממספר עדויות שונות עולה כי בבתי עלמין שונים ניתנות הנחיות למשפחות, המורות להן להימנע מעלייה לקבר מסיבות שונות. המשפחות, שאינן תמיד בקיאות במנהגים ובהלכות, מצייתות להוראות שניתנות להן, ובכך מחמיצות את ההזדמנות האחרונה להיפרד מהמנוח.
בני משפחה ירושלמית שליוו למנוחה אחרונה את אבי המשפחה בבית העלמין בגבעת שאול, נדהמו לגלות כי אנשי החברה קדישא אוסרים על הילדים - בניו ובנותיו של הנפטר - לעלות לקבר, ובכך מונעים מהם למעשה מלהשתתף בפרידה אחרונה מהמת. יהודית (שם בדוי), ביתו של המנוח, מספרת בשיחה לכיפה כי "הגענו לבית הלוויות בגבעת שאול. איש החברה קדישא דיבר עם אחי, והסביר לו שהילדים של הנפטר לא מלווים את האבא לקבורה, ולכן אסור לנו לעלות. אמרתי לאחותי שאולי בכל זאת נעלה, זה אבא שלנו, אבל הבן שלי ואחי אמרו שכדאי לעשות מה שאומרים לנו. נשארנו, כל האחים והאחיות, בכניסה לבית הקברות, ואימא שלי עלתה לקבורה בלעדינו".
 |
|
לא מלווים את האבא צילום: ויקידפיה)
|
שיחה עם אחת המזכירות בחברה קדישא ירושלים, מעלה כי אכן קיימת הנחייה בארגון למנוע מילדיו של הנפטר לעלות ולהשתתף בקבורתו.
רציתי לדעת האם מותר לבנים להגיע לטקס הקבורה של אבא שלהם.
"בירושלים לא נותנים לבנים ולבנות לעלות. האימא, אם היא בחיים, עולה".
למה אסור להם להשתתף בפרידה האחרונה מהאבא?
"אתה לא יודע? זה בגלל שאולי זה לא האבא. יש ספק קל שבקלים שאולי זה לא האבא שלהם, אז למה שיעלו?"
זה מאוד קשה.
"ברור. ולכן יש לפעמים ילדים שעומדים על שלהם ועולים בכל זאת, ויש ילדים שמעדיפים לעשות מה שאמרו להם. כשאבא שלי נפטר, היה לי אח אחד שהתעקש ועלה בכל זאת. אבל אנחנו לא עלינו. אמרו לנו שאסור, ואתה מפחד לעלות".
המקור למנהג: הגר"א
מנדל גלברשטיין, אחראי החברה קדישא הכללית בירושלים, אומר כי המקור לאיסור על כניסת נשים לבית הקברות הוא הגר"א: "בפירוש למשניות כותב הגאון מווילנא, שכאשר נשים נמצאות בבית העלמין, בבית הקברות, השטן מרקד בעיר. כלומר, זו סכנה. ככה הוא כותב. כאשר אתה מדבר על אקט שהציבור מגיע, אם זה בחברה ששומרת על כל מנהגי ההלכה כפי שנהוג בקהילות מקדמת דנא, אומרים שאסור. כמובן, לא מרביצים, לא נותנים צו מניעה. אבל מסבירים שאסור".
זה מנהג או הלכה?
"אתה יודע שכל מנהג הופך להיות הלכה. זה רק מנהג, אבל יש לו כוח יותר חזק מההלכה, כי זה מנהג שקיבלו עליהם הציבור.
בקשר לליווי האבא, אנחנו בירושלים לא יוצאים ללוות את האב, גם בנים וגם בנות, מהטעם שמה שבא מכוחו איננו יוצא אחריו, כדי שחלילה, אותם הדברים הלא נכונים, לא יהיה להם טיעון".
 |
|
"מי יאמר לו מה תעשה"
כרזת "צידוק הדין" בבית העלמין היהודי בפלטיצן, רומניה
|
הרבנות צריכה להתחשב בצרכים של העם
הרב ד"ר בני לאו, רב קהילת רמב"ן בירושלים, מסביר כי החברה קדישא מוגדרת כעמותה פרטית, וככזו יש לה תקנות ומנהגים משלה. למעשה צריך להפריד בין אזורים שונים בארץ. לכל תושב בארץ יש זכות קבורה על פי חוק, ואת הזכות הזו מקנה לו החברה קדישא. אם הרבנות של אותה עיר עובדת עם חברה קדישא אחת, יהיה מאוד תמוה אם היא לא תתחשב באופי של הציבור ולא תהיה קשובה לרצונו.
לעומת זאת, בירושלים יש הרבה מאוד אפשרויות של חברה קדישא, ולכל אדם שצריך שירותי קבורה יש רשימה של חלופות, מקבלים את הרשימה כבר בבית החולים. העניין הוא שבדרך כלל הוא לא יודע מה עומד מאחורי החלופות. כתוב לך בדף, נאמר, חברה קדישא כללית, ונראה לך שאתה כללי, אז אתה לוקח. אבל אחר כך אתה מבין שכללית זה שם קוד לאשכנזים הפרושים הירושלמים שלא מוכנים להזיז פסיק אחד מהנורמות של המאה השמונה עשרה. לעומתם, יש חברה קדישא קהילת ירושלים שיודעים שהציבור הוא ישראלי, והם מתחשבים גם בנשים שרוצות להגיד הספד או אפילו קדיש. גם נושא הילדים שהולכים לקבורת אביהם תלוי במנהגי החברה קדישא. אבל כמעט תמיד, לא מדובר בשאלה של הלכה אלא בנורמות של החברה קדישא, שקובעת תקנות.
"בכל אופן, הרבנות מחויבת לספק צרכים לכל הקהל היהודי, וצריך שהרבנות תתחשב בצרכים של העם ולא בחברה קדישא. רבנות חזקה שרוצה לאפשר לציבור להתנהל בצורה סבירה, יכולה לקבוע מה הכללים שלה, ולא לשכור את שירותיה של חברה קדישא שלא עומדת בהם. זה עניין פרטי.
"מה שחשוב להוסיף, ומדובר בנושא מאוד רגיש, הוא העובדה שבית ההספדים - המקום בו מספידים את הנפטר- אינו בבעלות החברה קדישא אלא חלקה ציבורית, רכוש המדינה. לכן מבחינה עקרונית החברה קדישא לא יכולה לאסור על אישה להספיד, גם אם יש לה תקנות מחמירות. שטח ההספדים לא שלה".
דוברת המשרד לשירותי דת מסרה בתגובה לכתבה כי "החברה קדישא מחויבת ליידע את משפחות הנפטרים על מנהג ירושלים - המקובל בקרב עדות המזרח על כך שבנים ובנות לא יכולים לעלות לקבר אביהם. גם כאן אין כל הנחייה או איסור, מדובר במנהג בלבד, והמשפחה בוחרת האם לנהוג לפיו או לא".
ניתן לסכם בכך שבפני הנשים וילדי הנפטרים המעדיפים ללוות את יקיריהם עד הקבורה, נפרשות שתי דרכים מרכזיות: הפשוטה יותר היא בחירת חברה קדישא שערכיה תואמים את ערכי המשפחה, ומאפשרת להם להביא לידי ביטוי את רצונם. המורכבת יותר, והנעימה פחות היא פשוט להתעלם מהנחיות החברה קדישא. את המשטרה, ככל הנראה, הם לא יזמינו.