שאלה
מצאתי חידוש במנחת יצחק ח"ז ס´ ב´ דמיקל לענין משיחה בשבת עכ"פ לחולה שאם כוונתו להבליע שאין בו משום ממרח. ולכא´ כוונתו שאפילו במשחה עבה שבלי היתר של ´כוונתו להבליע´ יהיה איסור דאורייתא למרח. ושאלתי אם למעשה יכול להקל כדבריו?
תשובה
התשובה ניתנה על ידי הרבנית יעל שמעוני מנהלת "משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה"
שלום רב,
תודה על שאלתך,
הקולא של המנחת יצחק אינה תלויה בכוונה, אלא בתוצאה. ולכן הוא התיר רק כאשר המשחה נספגת בפועל ממש בעור לגמרי.
ניתן להקל למעשה כדברי המנחת יצחק מאחר שאחרונים ופוסקים רבים פסקו כך, בניהם ר´ שלמה זלמן אויירבך והרב עובדיה יוסף. לפניך ההפניות:
בשש"כ פרק לג הערה סח מובא דיון ארוך בעניין מריחת משחה באופן ששאלת. שם מובא שהרב שלמה זלמן אויירבך התיר לחולה שאין בו סכנה למרוח באופן זה, ההיתר הוא בכל מריחה שנועדה להקל על חולה שאין בו סכנה ושתיספג לגמרי. (וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ד סי´ כז, כח).
המנחת יצחק דן בעניין תינוק. תינוקות וילדים גילאי תשע ועשר לפי מצב התפתחותם נחשבים גם הם כחולה שאין בו סכנה וניתן להקל בקולא זו. (עיין שש"כ פרק לז, ב, הערה ד). חשוב לשים לב שלגבי טיפול בתפרחת חיתולים היתר זה לא יועיל מאחר וחלק מהמשחה נשאר על פני השטח וזהו האופן בו מטפלים בפריחה, אז אסור למרוח, ועיין בהרחבה כיצד יש לנהוג. כמובן שאם מורחים באופן שנספג לגמרי הדבר מותר וכאמור לא הכוונה קובעת כאן אלא התוצאה.
סיכום של הדיון והפסיקה מופיע גם אצל הרב מלמד בפניני הלכה וההרחבות, קישור לדברים באינטרנט מצורף בסוף התשובה.
לכן לצורך רפואי של חולה שאין בו סכנה מותר למרוח משחה באופן שתיספג לגמרי בעור.
שבת שלום,
יעל שמעוני
הרחבה:
יש הבדל בטיפול בין חולה שיש בו סכנה לבין חולה שאין בו סכנה:
חולה שיש בו סכנה מותר לחלל בעבורו שבת (שולחן ערוך שכח, ב).
חולה שאין בו סכנה התירו לעבור בעבורו על איסורי דרבנן בשינוי. מדובר כאן באדם שאומנם אינו בסכנה אך שנפל למשכב מחת חוליו, ולא באדם בריא שיש לו כאב שלא משפיע על תפקודו. כאן כללו גם ילדים קטנים עד גילאי תשע /עשר לפי מצב התפתחותם. ולכן כאשר מדובר באדם מבגר חשוב לעיין בפסיקה כדי לראות האם הוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה (שולחן ערוך שכח יז, והגהות הרמ"א שם, משנה ברורה רעו, ו,בהגדרת מיהו חולה שיש בו סכנה עיין: שמירת שבת כהלכתה פרק לג, ופרק לז בעניין ילדים, וכן אצל הרב מלמד בקישור המצורף).
כעת יש לברר האם ואילו איסורים יש במריחת משחה.
במריחת משחה על תחבושת על פצע או על עור באופן שאינה נספגת – יש איסור תורה של ממחק. (שבת עה עמוד ב, קמו עמוד א וב).הממחק הוא אחד מל"ט אבות מלאכה של שבת, אב המלאכה הוא ניקוי והחלקת עור בהמה, והגמרא במסכת שבת מביאה תולדות של מלאכה זו, אחת מהן היא מריחה של משחה על רטייה בשבת.מגמרא זו אנו לומדים שיש איסור תורה למרוח משחה על רטייה בשבת (שולחן ערוך שכח כו), לכן מריחה זו תהיה מותרת רק לחולה מסוכן.
אולם עדיין יש לבדוק האם כל מריחה של משחה נאסרה? האם חולה שאין בו סכנה כלל לא יכול להשתמש במשחה?
מעיון בפוסקים נראה שכשיש חולי שאין בו סכנה התירו שימוש במשחה בשני אופנים:
1. הנחה של המשחה ישירות על הפצע בלי למרוח, אע"פ שעם הנחת התחבושת היא מתפשטת לצדדים, אין הכוונה כאן להחליק את פניה ומותר. יש להקפיד להניחה ישירות מהפשורפרת או על ידי מקל או כפית (שמירת שבת כהלכתה לג, יד, ובפניני הלכה בקישור המצורף)
2. שפשוף של המשחה עד שתספק לגמרי בעור וכולה תבלע, ואז אין כאן איסור מרוח. אולם אם רוצים שישאר חלק ממנה על העור אסור. (שמירת שבת כהלכתה מביא את דעת ר´ שלמה זלמן אויירבך פרק לג הערה סד, וסיכום וביאור הדברים אצל הרב מלמד)
לסיכום: חולה שאין בו סכנה ובכלל זה ילד קטן יכול למרוח אותה עד שתיספג לגמרי בגוף.
הרב מלמד בענין משחה לחולה שאינו מסוכן:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/15256