שאלה
שלום לכבוד הרב
אני מודה שהתלבטתי רבות אבל בסוף החלטתי לשאול.
אבא שלי חולה בדמנציה במצב לא מי יודע מה.
תמיד אומרים תבקשו סליחה (ובהחלט יש לי על מה) מההורים שלכם כל עוד אתם יכולים כי אחרת תצטערו שלא עשיתם זאת.
ואני תוהה בעצם אולי לא , אולי בקשת סליחה מצדי תבוא למרק לעצמי את המצפון לסמן וי ולהגיד שביקשתי סליחה, אולי להפך- לא לבקש סליחה ולחיות עד יומי האחרון עם תחושה נוראית של חטא עם ייסורי מצפון על כל מה שפספסתי
אני באמת מייסר את עצמי בשאלה הזאת ויודע שאין לי הרבה זמן
ושואל מה דעת הרב.
ופרט לכך אני שואל את עצמי אולי מה שקרה לו קרה לו על מנת ללמד אותי סופסוף מהו כיבוד אב
תודה
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער שהתשובה לא נשלחה כבר מזמן. כתבתי אותה לפני כמה שבועות, אבל היא כנראה נתקעה במערכת.
האם אני יכול להציע לך התבוננות אחרת על כל המציאות הזו ?
בקשת סליחה אינה חייבה לנבוע מרצון למרק חטאים, ויסורי מצפון הם מניע למחשבות אבל לא מטרתן.
בקשת סליחה מאפשרת ליצור מרחב חדש בין אנשים פגועים ופוגעים. היא אינה מוחקת את העבר, אולם היא מניעה רצון מצד הפוגע ונכונות מצד הנפגע לפתוח אפשרויות חדשות, ולהביט אל ההווה והעתיד במבט אחר.
טוב שמה שמניע אותה הוא גם ייסורי מצפון על מה שאירע בעבר, אולם היתקעות בתחושת ההחמצה, בכאבים ובתסכול אינה מייסדת דבר מה מאיר בנפש, אלא להיפך – משקיעה את הדברים בחושך הגדול.
בחן אפוא את האפשרות האחרת: את הרצון לעשות את מה שניתן לעשות היום כדי להתקשר מחדש; את הכבוד והטיפול שאתה יכול להעניק עכשיו לאביך כמונע מתוך העבר, ועל ידי כך תפנה אל מקום מאיר יותר, ולא אל החושך שבנקיפות המצפון.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב