שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
אני מאוד מתקשה לכוון כראוי כשאני מתפללת. קשה לי להרחיק את מחשבותי ולהתרכז, האם כבוד הרב יוכל בבקשה לעזור לי בבעיתי?
שאלה נוספת: לפעמים, בזמן התפילה (בבית הספר) כאשר אין מורה בכיתה, יש בכיתה רעש ולא תמיד מנצלים את זמן יקר זה לתפילה אלא לעיסוקים אחרים וכל מיני דיבורים, כיצד אוכל לקרב על חברותי ועלי את התפילה היקרה, לגרום להם ולי, ולו במעט, לאהוב קצת יותר את התפילה ולקרב אותה אל ליבם?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
עקר הכוונה בתפילה היא בתחושה שאת ממש מדברת עם הקב"ה.
כמו שמדברים בטלפון עם מישהו שלא נמצא ממש כאן אבל יודעים שהוא מהצד השני - ממש קיים ומקשיב ומגיב למה שאת אומרת.
כך הקב"ה נמצא כאן, מקשיב ומגיב למה שאת אומרת.
זה הדבר שצריך למלא כל הזמן את הלב - זו הכוונה היותר משמעותית בתפילה. על כך נאמר: 'שויתי ד' לנגדי'.
באשר לכיתה שלך - אל תנסי להטיף להם, זה לא עוזר, על פי רוב זה מזיק יותר.
הדרך היא להתרכז ברצינות בתפילה שלך. להתעלם מההפרעות, להשתדל להתפלל כאילו שאת בבית הכנסת, בשיא הרצינות ובכל הכוונה שאת יכולה.
ההשפעה על האחרים תבוא ממילא כשיראו את המעשה שלך ויחשבו בעצמם שזה נכון גם להם.