לא בטוחה בעצמי - ענווה אסורה?

שלום יקרה,

שמחתי לקבל את השאלה שלך. כמה טוב שאת שואלת ולא ממשיכה להתמודד לבד עם הקושי הזה, לפעמים בלי לדעת איך.

התחושה שלך מאוד אופיינית לגיל שלך. ויותר מזה, היא נושא שאנחנו חשופים אליו רוב החיים. זה עניין שכל הזמן צריך לעבוד עליו ולחזק אותו מבפנים. כי יש כל מיני דברים חיצוניים שמערערים את היסוד הזה בנפש ומרחיקים אותנו מהיכולות האמתיות שלנו.

בעיני, בטחון עצמי וחיזוק ערך עצמי הם לא דברים שיש למישהו אותם וזהו, והוא גמר להמשך החיים עם העבודה הזאת. ממש לא. כל הזמן צריך לעבוד על העניין הזה ולהבין שזה חלק מהמסע שלנו בעולם הזה.


רוצה להגיד לך כמה דברים:

אנחנו כל היום מדברים לעצמנו. אלה המחשבות שלנו, שהרבה פעמים מרגיש לנו שאין לנו שליטה עליהם. וזה לא נכון. יש ועוד איך. החיים שלנו נבנים לא רק ממה שקורה לנו, אלא הרבה יותר מזה מהפרשנות שאנחנו נותנים למה שקורה. איך אנחנו קוראים למה שקורה לנו במילים, מבפנים. וזה מה שמעצב את התודעה שלנו ובונה בנו עמדה נפשית ביחס לאיך לגשת לדבר הבא שיש לנו לעשות.
את מחליטה איך לקרוא בשמות למה שקורה לך בחיים. את מחליטה אם מה שקורה לך מחבר או מרחיק, בונה או סותר אותך, מרגש או מקטין אותך. את מחליטה כשמשהו לא הולך לפי מה שרצית ותכננת באיזה שם לקרוא לו בתוכך. ואיך את מתייחסת למה שעושה לך לא טוב, ומה להמשיך לעשות ממנו הלאה בתוכך: איזה מקום לתת לו, ומתי לבקר את המקום הזה, והאם לבנות עליו טרסה או מרפסת או אולם. או להקטין אותו לגודל של גרגר חרדל שנעלם.

איך לקבל את עצמנו עם דברים שאנחנו לא רוצים שיהיו שם, תמונות שאנחנו מעדיפים לשכוח, כאבים שאנחנו מעדיפים להדחיק ולא להסתכל להם בעיניים? השלב הראשון זה להחליט שאת בעמדה של קבלה, השלמה עם מה שהיה לך בעבר. את מקבלת את הדבר הזה בתוכך ואת יודעת שהוא חלק ממך, ואת מזהה אותו, נותנת לו מקום בהוויה שלך, בלי להאבק.

ואם עכשיו נכנסות לתוכך מחשבות מחלישות על עצמך, כאלה שמצמצמות אותך כמו שאת מתארת, אל תאבקי בהם. תקבלי אותם ובטוב ואחר כך תחליטי שאת הולכת לאט לאט לעשות משהו קטן וטוב.

חוסן נפשי וכוח את בעיקר נותנת לעצמך. הכוח האמתי שלך, בא מבפנים, ממה שאת אומרת לעצמך , מהקולות הפנימיים שלך. מכמה שאת יודעת לחיות באהבה ויודעת להקשיב לעצמך ולא לדחות את מי שאת בשום מצב.

השלב הבא בעיני, הוא לזכור שאנחנו לא מחליטים אם נצליח במה שאנחנו עושים או לא. את זה הקדוש ברוך הוא מחליט. הוא קובע כשאני ממהרת לאוטובוס אם אני באמת אספיק אותו. הוא קובע איך העוגה שהכנתי לשבת תצא ואם הפעולה שאני הולכת להעביר בסניף מחר תהיה שווה או לא. זה לא בידיי.

מה כן בידינו?

הבחירה לעשות טוב בעולם, בירור הרצון, ההתקרבות לעצמנו ההליכה עם עצמנו בכל המסע של החיים והקבלה של מי שאנחנו גם בזמנים מורכבים וכשקשה לנו.

ועוד דבר, תבקשי מאלוקים שיתן לך זקיפות קומה וראיית טוב שהוא שלך והשלמה עם החלקים בתוכך שאת פחות אוהבת כרגע. ושיעזור לך להוציא לפועל לאט ובהקשבה פנימית את הדברים שאת רוצה לעשות.


ב"הצלחה ענקית יקרה,
מקוה שקצת עזרתי, אם לא מוזמנת לשאול שוב.

נועה, חברים מקשיבים