שאלה
בע"ה
שלום לכם,
קשה היה לי להתעלות מעל ההחלטה המשפטית והמראות הקשים של אחינו בפינוי עמונה.
אודה ומעט אבוש, אך כתושבת אחת הערים שאיננה בקרבת השומרון, יש לי הרגשה
(וייתכן שהיא שגויה) כי אילו הייתי שואלת אנשים "מה קרה השבוע?", חלקם יביעו את עניין ההקפאה (..) שה' השיט על הארץ, אך לא יודעת כמה חשו בצער ובכאב של פינוי
ישוב בארץ ישראל.
מתוך אמונה כי כל הקורה בשבוע, שואב כוחו מתוך פרשת השבוע לאותה השבת,
חיפשתי אי אילו דברי נחמה או הסבר למה שחווינו השבוע יחד כעם.
בתחילת הפרשה, משה רבנו ניגש בליווי אחיו אהרן אל פרעה, ומבקש את הבקשה הידועה "שלח עמי ויעבדוני". הפעם, בניגוד להתנגדות הנחרצת פונה פרעה בשאלה מפליאה "מי ומי ההולכים?", כלומר לכאורה יש סוף סוף הסכמה של פרעה, הוא רק רוצה לדעת [למי שייך האירוע הזה...?]
משה רבנו בלי להתבלבל מונה את הפירוט הבא "[בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ ]"כולם כולל כולם, כולנו באירוע הזה, אפילו הרכוש-
עבודת ה' שייכת לכולנו!
פרעה , בגישתו הידועה, מנסה להתחכם שוב " [לְכוּ-נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת ה']"
אך הפעם, משה לא ממשיך את הדיאלוג ומממש את הבטחתו - מכת הארבה.
זו הגישה שלנו, עבודת ה'- שייכת לכולנו!
ומהי עבודת ה'? אהבת האדם, לימוד ומימוש התורה, אהבת וקניית הארץ.. ומה לא בעצם? תורת חיים היא!
והעבודה הזו שיכת לכולנו, בין אם אני גרה שם או כאן, בין אם אני מזרע כהונה או בכלל מישראל, יש לי שייכות לעם הזה ולכל מה שעובר עליו.
מה מהיום והלאה?
כשאני שומעת על פינוי, תאונת דרכים (מנצלת את הבמה למסור תנחומים למשפחת קרוואני המדהימה, הייתה זו זכות עבורי להכיר את אבישי זצ"ל, ה' ייתן את הכוחות!), הצפה של איזה בית או כל דבר אחר- שמשהו יזוז לי בלב, שיכאב לי, שלא אמשיך למבזק חדשות הבא.
שבת שלום ובשורות של גאולה לכל עם ישראל, ולארץ ישראל!
מעיין וחברים מקשיבים