שאלה
אלוקים מתחיל ללמד אותנו אמונה בהדרגה בפרשה הזאת. פעמיים בהיסטוריה אלוקים הולך לעשות סדרות של ניסים כדי להוכיח שהוא קיים ושיש לו עם והקשר ביניהם קיים לעד.
הפעם הראשונה היא בפרשה שלנו.
זה מתחיל בתחרות כישוף גורלית להוכחת עליונותו של אלוקים שנפתחת בארמון המלוכה של פרעה: אהרון, אחיו של משה משליך מקל שהופך לתנין. החרטומים המצריים גם הם הופכים מקלות לתנינים אבל אז המטה של אהרון בולע את המקלות שלהם.
והסדרה הזאת ממשיכה במכות של מצרים. מתחיל תהליך של בניין אמונה אמתי ויציב ודבר כזה לא קורה ברגע אחד. ברור שאם אלוקים היה רוצה היינו מוצאים את עצמנו עפים מחוץ למצרים אבל גאולה כזאת היתה כשלון חינוכי. למה?
כי אמונה היא לא דבר שנבנה ברגע ואם היא כן נבנית ברגע אז זה גם מה שהיא שווה. אלוקים רוצה להכין את הלבבות ולהכשיר אותם לקראת היציאה ממצרים שיבואו למפגש עם אלוקים פנים בפנים.
כי מה שנקנה בעמל מתמשך, בהמתנה, במחשבה במאמץ, נשאר איתנו אחרי. הרבה אחרי.
ואומר האברבנאל על המטה של משה חקוקות אותיות בראשי תיבות: [דצ"ך עד"ש באח"ב]. זה ראשי תיבות של מכות מצרים. מה זה הראשי תיבות האלה? מה הבעיה לצרף התחלות של מילים?
זה בכלל לא זה. אומר האברבנאל. אם אתם רוצים להבין את הסדרה של מכות מצרים ולראות איך זה נהיה בית ספר לאמונה חזקה מבעבעת, בועטת, חיה ומלאה בהירות שימו לב לקבוצות האלה של המכות.
[קבוצה ראשונה דצ"ך: דם צפרדע כינים]
המכות האלה מתחילות באחד משני המקומות הבאים: או ביאור או בעפר. המים והעפר הם הבסיס של העולם על זה חי המין האנושי. והמכות האלה מציינות את הבסיס של האמונה. את ההכרה במלכות שמים. את הידיעה שיש אלוקים בעולם הזה. שהוא קיים ומהווה את המציאות.
ושימו לב למילים שפותחות כל קבוצה. המכה הראשונה בקבוצה 1 היא דם ומה כתוב בה? [בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'] (שמות ז, יז) יש בורא לעולם.
[קבוצה שניה עד"ש: ערוב, דבר שחין]
מכות שקורות בבעלי חיים. גם האדם הוא בעל חיים. בני האדם יוצרים אינטרקציה עם אלוקים דרך הגוף שלהם. אינטרקציה כואבת, אבל היא מלמדת אותם כל כך הרבה על הגוף הזה. מי מחיה אותו? מי מזיז את האיברים שלו? מי נותן לראש לחשוב ולפה לה