שאלה
בפרשת השבוע שלנו - פרשת תולדות, נאמר: "[ויתרוצצו הבנים בקרבה ותלך לדרוש את ה']" (בראשית, פרק כ"ה פסוק כ"ב).
[רש"י] מסביר:
"רבותיינו דרשוהו לשון [ריצה], כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת."
כידוע, התורה אינה סתם אוסף סיפורים אלא היא [תורת חיים] ורוצה ללמד אותנו מסר מהסיפור על רבקה.
עלינו לדעת שכל אדם מורכב [מנפש בהמית ונפש אלוקית], ואל לאדם להתפעל מכך שלפעמים יש לו משיכה לדברים נמוכים ולפעמים נמשך למעלות רוחנית ורוצה קרבת אלוקים.
ידיעה זו נותנת לנו הבנה שאנו נורמליים מפני שבגיל ההתבגרות אנו נחשפים לרצונות שפתאום צפים מתוכנו מה שלא הכרנו עד היום.
לפעמים אנו יכולים לחשוב שאנו מוזרים ומה קורה איתנו, אנחנו שונים וכו'...
ומכאן עיקר הנפילה בעבודת ה'. שהיצר הרע מכניס לאדם מחשבות ייאוש שהוא [לא נורמלי] ובוודאי הקב"ה בכעס וברוגז עליו, לכן יניח הכול בתירוץ "[זה לא בשבילי]".
המתח בין הרצונות יכול ליצור אצל האדם תדמית של '[צבוע]':
"על מי אנחנו עובדים?! נכון שכרגע אנחנו מתפללים ולומדים תורה בכוונה ובחיות ובאמת רוצים את זה, אבל החברים ואפילו המשפחה לא מודעים לרצון השני שתוסס בנו לדברים שלילים...
אנחנו סתם שחקנים ושקרנים, עדיף לעזוב הכול ולהיות שקופים בעיני כל.
הנה זה אנחנו, נכון שזה כואב כי אנחנו מוותרים על דברים שחשובים לנו ובאמת אוהבים את הקב"ה - אבל [המתח] הזה בין היצר הטוב ליצר הרע מתסכל ומחרפן אותנו".
עד כאן תחושת הצביעות.
חברים יקרים, עלינו להבין שהיצר הרע [מתלבש בשם מידת 'האמת'] ורוצה לעקור את האדם משני העולמות. שלא די שמפסיד עולם הבא, אלא גם אין לו תענוג מ"הסחורה" שמציע לו היצר הרע מכיוון שטעם כבר טעם מתוק של תורה ותפילה.
יבוא השואל וישאל: נו, אז מה אתה מציע? אני מרגיש [אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי]"?
[רבקה אימנו] מלמדת אותנו "[ותלך לדרוש את ה']".
[רש"י] מפרש: "שיגיד לה מה תהא בסופה". [והרמב"ן] הקדוש מפרש 'לדרוש' הכוונה לתפילה.
ונכון [לחבר את שני הפירושים] כאחת:
לאחר שנזכיר לעצמךנו מה יהיה בסופנו ומה התכלית מכל העולם העובר הזה, נבין [שיש רק אמת נצחית אחת והיא - 'האמונה'].
לא משנה מה עובר עלינו - נזכור תמיד שיש אבא אוהב שמחכה וממתין לנ