שאלה
אני חוגגת את חג הסִיגְד.
לא, אני לא אתיופית
לא, אין לי קרובי משפחה אתיופים
ולא, אני לא נשואה לאתיופי
אבל רגע לפני הכל - מה זה בעצם חג הסִיגְד?
בכ"ט בחשוון, חמישים יום אחרי יום הכיפורים, חוגגים בני העדה האתיופית את חג הסִיגְד.
זהו יום צום שבו מתפללים לבניית בית המקדש, לעלייה לארץ ישראל ומחדשים בו את הברית עם הקב"ה כמו שעשו בימי עזרא.
משמעות השם סִיגְד הוא סגידה, ובאמת ביום הזה עובדים את ה', איך עושים את זה? בעזרת חשבון. חשבון נפש.
ביום זה מתקהלים כולם יחד לבושים בגדי חג לבנים. הקֵסים, כהני העדה, מוציאים את ה'אורית' שזה תרגום של התורה, קוראים לפני כולם את הקטעים של מעמד הר סיני וחידוש הברית בין עמ"י לקב"ה. הם מתרגמים את הדברים לאמהרית כי ה'אורית' כתובה בשפת הגֵעְז, שפה קדושה שכיום רק הקֵסים מבינים.
אחר כך כל הקהל מתוודה על החטאים, תוקעים בחצוצרות ומסיימים, ממש כמו ביום כיפור: לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
אז נכון שאנחנו לא יודעים לקרוא בשפת הגֵעְז, ואולי אנחנו לא צמים או לובשים לבן ביום הזה.
אבל תחשבו על זה:
ביום כיפור אנחנו נמצאים באורות, דמעות, חרטה, קבלה לעתיד.
הפעם אנחנו באמת משתפרים, הפעם אנחנו לא מוותרים. יפה ושונה תהא השנה שמתחילה היום.
אבל לטס פייס איט, החיים זורמים, אנחנו "אחרי החגים", נכנסנו לאטרף של לימודים, מבחנים, הדרכה, עבודה...
ואפעס.. כאן לא בירכתי. ואוף, כאן דיברתי לשון הרע. והנה, כעסתי והכעסתי. ואת הקשר עם הקב"ה שהבטחתי שהשנה אטפח, שאמרתי לו שעכשיו אני איתו והוא איתי עד הסוף - שכחתי.
קצת התבלבלנו, קצת איבדנו את הדרך והנה, יש לנו הזדמנות אדירה, חמישים יום אחרי היום הכי גדול בשנה, פתאום לכוון את המצפן מחדש, לבדוק שבכל המפות מסומנת לדרך הנכונה.
לסגוד. להתפלל. לעשות שוב חשבון נפש. להיזכר בבקשות שביקשנו ובקבלות שקיבלנו.
להתחבר שוב לאותו הרצון הפנימי והאמיתי שלנו לקרבת א-לוקים.
להרגיש קרובים.
בינינו, הזדמנות כזאת, לא ניקח?
חג סיגד שמח!
בת-חן וחברים מקשיבים
batchen10@gmail.com