שאלה
שלום כבוד הרב, אשמח להכוונה.
אעדיף לא להיחשף בשמי האמיתי, אבל אנסה להסביר את המצב.
שמי בן (שם בדוי), אני בן 24 ונולדתי עם נכות שריתקה אותי לכיסא גלגלים. למרות הנכות שלי הצלחתי לא רע בחיים. חוויתי זוגיות, עזבתי את בית הוריי וכרגע אני שוכר דירה לבדי ובעל רכב.
סך הכל חייתי חיים דיי פשוטים ותמיד שאפתי קדימה והשגתי פחות או יותר את מה שרציתי להשיג. העניין הוא שעד גיל 17 חוויתי אלימות פיזית ומילולית מבן משפחה. אני לא אפרט על מצבים, רק אומר שבחלקם הגדול התפללתי לאלוקים שיהרוג אותי מרוב הסבל.
ה"חוויה" הזו השאירה בי המון צלקות נפשיות שמוצגות כחרדות, דכאונות ואובדניות. הדבר גרם גם למשבר אמונה ממש גדול אצלי, לא הצלחתי להבין כיצד אל שאוהב את ילדיו גרם לי לעבור את מה שעברתי. אני אדם שמרבה להיעזר בהיגיון ולא מסוגל להבין כיצד אנשים מתקרבים אליו למרות האסונות שהם עברו. ההיגיון הזה סוג של מתנגש באמונה שלי כי משהו בי באמת רוצה להאמין ולאהוב אותו למרות הכל.
אני באמת רוצה להאמין בו, אבל קשה לי לראות כיצד אנשים הופכים אותו "לחף מפשע" ובעצם מודים לו על כל זה כי אני אישית לא מסוגל. אני כועס עליו, ברמה שאני מסרב לצום ביום כיפור כי לדעתי לא מגיע לו שאסבול מהחטאים שלי למשל.
השאלה שלי היא בעצם למה עברתי את מה שעברתי והאם באמת ישנה מטרה גדולה יותר לחיים? שהרי אחרי כל שנות ההתעללות עברה בי המחשבה כמה פעמים לשים סוף לחיים שלי.
הוא באמת אוהב אותי? הוא מייעד לי משהו גדול יותר?
מתנצל מראש על השפה הקצת קשה, אין לי דרך לרכך את הדברים.
בברכת שנה טובה.
תשובה
ב"ה
שלום.
ראשית אני נפעם מהעוצמה שלך!!
אתה אדם גדול עם כוחות אדירים אשרייך!! המזל מאיר לך פנים והחיים מחייכים אליך! וכל זאת אני למד מהתיאור שלך על חייך [ " והשגתי פחות או יותר את מה שרציתי להשיג" ].
נכון הוא שחוויתה חויות קשות ומורכבות שאת חלקם כתבת ואת רובם הסתרת במכתבך זה ,אולם ברוך השם שמידה טובה עילך מרובה ממידת הפורענות הקשה והנה אתה כותב שעם כל הקשיים בסך הכל במצבך [ " והשגתי פחות או יותר את מה שרציתי להשיג" ].
דע לך ידידי שלכל אחד ואחת מבני האדם יש "חבילה" שהוא נושא על הכתפיים שלו. אין אדם שאין לו צרות ואין אדם שאין לו ייסורים כך ברא ריבנו של עולם את העולם.
לכל אדם מאירה מידת הדין ומידת הרחמים ו 2 מידות אלה מאירים יחד בכל אדם מי יותר ומי פחות מי בייסורים קשים ונוראיים ומי בייסורים קשים ונוראיים פחות.ולך אדם יש את השילחות שלו בהתמודדות שלו בעולם ואין אף אחד שיודע באמת על מה ולמה?
אבל נתן לנו ה' כללים כיצד ואיך להתמודד עם הקשיים האלו וכיצד לעבור אותם בשלום.
למשל מתוך המון הכללים אתייחס רק לאחד .הינה לך מה שכותב רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (תקרא את זה לאט 3 פעמים ובקול רם)
[ "והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד.
כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים.
על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא. ].
ויתכן מאוד שאם תשנה מעט את זויית הראיה שלך על החיים שלך ותשמח את עצמיך ואפילו במילי דשטותא תוכל לעבור קושי אחרי קושי יותר בקלות.
מצרף לך שיר של לאה נאור(כזה שמעלה חיוך על הפנים) שים לב בעיקר לבית הרביעי.:
"ם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר
אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק
ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב "]
בהצלחה אחי!!
עוזיאל אליהו,
.