שאלה
המצווה היחידה מן התורה בראש השנה היא – השופר.
אם נשים לב, בכל החגים אנחנו מצווים על להראות לפני ה'-לעלות לרגל וכך זוכים לפגוש את ה'. אך בראש השנה אנחנו מצווים רק לשמוע קול שופר ולא לעלות לרגל. מה שיוצר משוואה בין קול השופר ובין העלייה לרגל: קול השופר אמור לעשות את מה שהעלייה לרגל עושה, כלומר ליצור מפגש עם הקב"ה.
הדיבור הוא יצירה של האדם המבטא יצירה שכלית אך השופר אינו דיבור ואינו שכל אלא קול פשוט הנוגע במקום עמוק יותר מהדיבור ומהשכל. השופר מבטא את הקול הפשוט הרומז על הזהות אמתית של אדם כל אדם מישראל.
השופר מזכיר לנו שיש בנו צד שהוא עוד לפני המעשים שלנו, משהו בסיסי. השתייכות בסיסית לטוב, לקב"ה.
כאשר אנחנו תוקעים בשופר אנחנו מבטאים שיש בנו משהו עמוק יותר מהמעשים שלי. אנחנו מזכירים לעצמנו שאנחנו לא נמצאים בעולם בגלל מעשינו, אלא מפני שאנחנו שייכים לה', שייכים למקור הטוב. ולכן יש לנו אפשרות לחזור בכל רגע ורגע נתון למקור הטוב הזה ולתיקון עצמנו.
בע"ה שנקשיב לקול השופר הקורא לנו לשוב למקורנו.
שנה טובה,
רינת, חברים מקשיבים.
מבוסס על כתבי השפת אמת לראש השנה.