שאלה
"[אלה מסעי בני ישראל,אשר יצאו מארץ מצריים לצבאותם, ביד משה ואהרון]"
אנו עומדים על פתחה של הפרשה המסכמת את מסעי בני ישראל במשך 40 שנה במדבר.
אמנם, אין אנו יכולים לקרוא באופן ממשי את כל שארע בכל ה-40 שנה, אך התורה חושפת אותנו למקרים מסוימים ולמקומות מסוימים, אשר מהם נוכל לקחת- כל אחד מאיתנו- למסע החיים האישי שלו.
אחד מן המסעות שמשה כותב בפרשתנו הוא המסע הבא:
"ויסעו מפני החירות, ויעברו בתוך הים המדברה,
וילכו דרך שלושת ימים..ויחנו במרה"
[נשמע מוכר?] "ויסע משה את ישראל מים סוף...וילכו שלושת ימים במדבר, ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם..ויילונו העם על משה לאמור מה נשתה.. ויצעק אל ה'...וימתקו המים" (שמות ט"ו)
ממש סמוך לנס קריעת ים סוף, עמ"י מתהלך שלושה ימים ולא מוצא מים, ואם לא די בכך- עד שנמצאים להם מים- המים מרים ולא ראויים לשתיה, ולכן ישר נפתחת מקהלת תלונות על משה. הסיום הוא הנס שה' עושה בהמתקת המים באמצעות עץ.
יכולנו להסתפק במקרה הזה, אולם התורה מספרת הן בחומש שמות והן בחומש במדבר( כדאי לכם לעיין אילו מילים הושמטו בחומש במדבר) את המקום הבא במסע עם ישראל- "ויסעו ממרה, ויבואו אילימה; ובאילים שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים"
כלומר במילים אחרות:
[אילים= גם עדן עלי אדמות], 12 מעיינות 70 תמרים מסביב.. מדהים!
התחנה הבאה לאחר מרה הייתה להגיע לגן עדן הזה!
אחרי המים המרים , אם היינו מחכים עוד קצת ובעיקר- אם היינו מאמינים עוד קצת- היינו מגיעים לשפע טוב הזה.
[אז מה לנו ולזה?]
כל אחד ואחת והמסע האישי שלו, וביחד במסע שלנו כעם וכמדינה:
לא לאבד את האמונה, אם עכשיו המצב הוא מרה- קרוב לודאי שתכף מגיעים לאילים, אל השפע הטוב- ושם רצונו של ה' יתברך הוא רק לפנק, לפנק ולפנק.
אז חכו קצת, ותאמינו!
שבת שלום!
מעיין וחברים מקשיבים