על שוליות ונגרים - פרק ראשון: למה אתה מתייחס אליו?

שאלה

בפרק הקודם קראנו את אגדת החורבן הפחות מוכרת - "שוליית הנגר" המובאת בגמרא.

האר"י הקדוש, שנפטר בחודש אב, השאיר לנו 2 דברים מרכזיים בעבודת השם אותם פירסם תלמידו - רבי חיים ויטאל:

הראשון - ברכת "הריני מקבל על עצמי [מצוות עשה] של ואהבת לרעך כמוך",

והשני – הלימוד שבסיס מצוות ואהבת לרעך כמוך היא האהבה השרויה בין איש לאשתו. הכתובת הבסיסית של המצווה נמצאת [בתוך הבית].

אחרי שהבנו פחות או יותר את עניינים אלה נתחיל לחקור את המדרש...

*

בתור הקדמה ללימוד הסיפור חשוב לדעת דבר כללי:

סיפורי החורבן שמספרת מסכת גיטין הם ארכיטיפ. לא סיפור ועוד סיפר ועוד סיפור... שאם נצרף את כולם יחד נראה שהם הגורמים לחורבן ירושלים, אלא כולם יחד מהווים סיפור טיפוסי.

לקחו כמה אירועים והרכיבו אותם על אירוע אחד – סיפורים מאפיינים. לא בגלל זה חרבה ירושלים, אלא כמו במקרה הזה שם אפשר למצוא אפיון המתאר סיבה לחורבן ירושלים.

*

כשנקרא את הסיפור נראה שעל פניו יש כאן רשע מובהק, אולי גם האישה קצת לא בסדר, ויש את האחד המסכן שעבדו עליו.

בגלל [זה] חרבה ירושלים?! לא היו רשעים יותר מאלו במהלך הדורות? הרי מה לעשות, בכל דור ודור יש אנשים רשעים...

תמיד היו גנבים, אלימים, עושקים, גוזלים, רוצחים וכל דבר נוראי אחר... בגלל "עוקץ" חרבה ירושלים? יש משהו נוסף כאן כנראה.

*

נעקוב אחרי שוליית הנגר:

"[מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך רבו (לא היה רבו לתורה אלא רבו לאומנות של נגרים) ללות]".

בתוך מערכות יחסים בין בני אדם יש כל מיני מערכות יחסים מאפיינות.

מערכת מורה-תלמיד בנויה על היררכיה – למורה יש את הידע והתלמיד לומד. מערכת נהג אוטובוס-נוסעים בנויה על כך שסומכים עליו שיביא את הנוסעים בבטחה לאן שהם רוצים בשלום.

מה המערכת יחסים של שוליית נגר-נגר?

הרי היחס הוא לא יחס עובד-מעביד מכיוון שהשוליה עדיין לא פועל.

שוליית הנגר הוא [תלמיד של אומן]. שכתוב "הוצרך [רבו] (לא היה רבו לתורה אלא רבו לאומנות של נגרים)".

יש כאן יחס ש[בנוי על אמון] בין התלמיד לאומן. הרב נותן אמון בתלמיד, סומך עליו "בעיניים עצומות".

אולי אחרי כל שיעור האומן אומר לתלמיד "היום אני עזרתי לך בעבודה, אני מאמין בך שתצליח לבד בפעם הבאה". קיים אמון בסיסי בין כל נגר ושוליה.

אפשר

תשובה