שאלה
שלום רב
אני ובעלי (אינינו דתיים) נשואים שנה ולפני חודשיים ילדתי תינוקת מדהימה.
מאז שהתחתנו לקחתי על עצמי לנסות ככל האפשר לקים מצוות נידה, אך נדמה שהנישואין רק הרחיקו אותנו אחד מהשני. לפני החתונה כולם קינאו בנו והינו מאוהבים עד מעל הראש, אך לאחר החתונה כבר בקושי מקיימים יחסי אישות (בעלי טוען שמפחד בגלל ההריון) ולי כבר לא טוב.
במהלך ההריון גילית שבעלי צופה בתמונות וסרטים כחולים והוא מסרב להפסיק, אך גרוע מכך גיליתי יום אחד שהוא התקשר למכון ליווי והוט מצידו טען שזה אחד החברים התקשר ממנו ושאני לא מבינה נכון את הענין. אתמול גיליתי שהוא שוב התקשר לשם ואף ניסה למחוק את השיחה וכשדיברנו על כך הוא נשבע שלא עשה כלום, ואני מרגישה כל כך טיפשה וחסרת אונים!
אני עושה הכל בבית וגם מטפלת בתינוקת כמעט לבד (בעלי בצבא עובד עד מאוחר ולעיתים לא חוזר) ולכן אני שואלת את עצמי האם בכלל שווה לי להשאר נשואה לו. אין לי כבר אמון בו עם כל השקרים, וגם האהבה כלל לא כמו שהייתה.
אני אמורה היום לטבול לאחר הלידה ושואלת את עצמי אם יש בכלל טעם אני מרגישה צבועה שאני בכלל עוד בבית שלנו ולא חוזרת לבית הוריי.
בבקשה תכוונו אותי איך להתמודד עם זה , זאת הפעם הראשונה בחיי שאני באמת אובדת עצות...
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש מצבים שהריון גורם לגבר דחיה. אני מצטט לך כאן מתוך אתר Y.NET
"קורה שגברים מסוימים 'מתקררים' במשך ההריון כלפי נשותיהם. תופעה זו היא זמנית. בדרך כלל אין להימנעות זו קשר למראה החיצוני של הרעיה ההרה. נהפוך הוא, לדעת רוב הגברים נשותיהם יפות מתמיד דווקא בזמן ההריון. ייתכן שיש לבעל חששות מופנמים ורגשות מעורבים ביחס לאבהותו המתקרבת, ורגשות אלה גורמים לו לתפקד באופן שונה. גם ייתכן שהאישה כה עסוקה בחייה הפנימיים, עד שהיא מזניחה את הבעל מבלי משים. במקרה כזה אין להתפלא שהוא קולט את האותות. מה שנחוץ במקרה כזה לשני בני הזוג הוא שיחה פתוחה על כל מה שהם מרגישים. יחד עם זאת ישנם גם גברים שמאבדים את תשוקתם המינית ככל שהריונה של בת זוגם נעשה בולט יותר. גברים אלה אינם מסוגלים לקשר בין דמותה של אם לבין שותפה ליחסי מין. ייתכן שהם מושפעים באופן לא מודע מהדימוי התרבותי של 'האם הטובה ונטולת המין' או מהטאבו על גילוי העריות או מדמות הקדושה הטהורה. אף שגבר זה יודע כי בת זוגו אינה אמו, הוא עלול לאבד בה עניין מיני אם הוא רואה בה אובייקט מיני אסור בשל תפקידה כאם ילדיו".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2860800,00.html
אחרי הלידה נמשכה אצלכם תקופה ארוכה ללא קרבה גופנית. כל זה מבלבל את בעלך. היצר מטריף אותו וגורם לו לחפש 'פתרונות' אחרים.
אל תבהלי, את יכולה לשנות את המצב, שום דבר לא אבוד.
את צריכה לקחת את תפקיד המבוגר האחראי.
קודם כל אל תאשימי.
לא מפני שהוא לא אשם, אלא מפני שזה רק מזיק.
מול אשמה הוא יבהל, יתגונן ורק ימשיך להכחיש ולשקר.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
את צריכה לתת לו להרגיש בטוח, להבין שאם הוא יודה, העולם לא יתמוטט, אדרבא תוכלו ביחד לתקן ולחדש את הקשר הטוב שהיה ביניכם.
תתני לבעלך לקרוא את הקטע הזה או קטע אחר. ותגידי לו שאתם צרכים לדבר על כך.
תגידי לו שזו תקופה קשה לו, את מבינה את זה ואתם צריכים להתמודד יחד.
תגידי לבעלך שאת מבינה שאולי ההיריון גורם לו קושי במיניות אתך. אחרי הלידה נמשכה עוד תקופה ארוכה ללא קשר גופני, כל זה מלחיץ אותו וגורם לו לחפש דברים אחרים.
תגידי לו שאת לא רוצה לריב ולהרוס, יש לכם ילדה משותפת, אתם יכולים להיות מאושרים מאוד יחד, אתם צריכים רק להחליט שאתם לגמרי יחד...
אם קשה לך לפעול בדרך שאני מציע, תחפשי יועצת זוגית, תתייעצי אתה לבד ואחר כך תבקשי ממנה הדרכה איך להביא את בעלך. כך תתחילו טיפול זוגי שמטרתו לחבר ביניכם מחדש.
מברך אתכם שתזכו לשלום בית, אהבה ואושר כל ימיכם.