הצניעות שלי כמתחרה באולימפידה

שלום

הרב קוק כתב בנושא זה שהאמנות צריכה להיות "על פי הוראת חכמי תורה גאוני ארץ ישראל המפורסמים באומה". רק דרכה של תורה, היא המנחה אותנו בתרבותנו, ומגדולי הדורות אנו מקבלים את אור ד´.

פיתוח האומנות, ובכלל זה הריקוד, הוא דבר מותר ויש בו ערך, וכפי שכתב מרן הרב זצ"ל בהקדמתו לשיר השירים-
"הספרות הציור והחיטוב, עומדים להוציא אל הפועל את כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעומק הנפש האנושית, וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו".
אולם רבינו הרצי"ה ערך דבריו כראוי, וכתב- "הספרות, ציורה וחיטובה".
זאת משום שכוונת הרב לא היתה כלפי ציור ופיסול בערכם הנשפל של ימינו, בתאווה הצועדת בראש. אלא ברמה העליונה כפי שהיתה אצל בצלאל בן אורי וחבריו שנחה עליהם רוח ד´, ואצל שלמה המלך ושאר גדולינו.
על כן בימינו עצם הגישה לחיטוב וציור, ובכלל זה הריקוד האמנותי האסטטי שאינו ספונטאני (שהרי ריקוד ספונטאני הוא מעלה גם כיום כדברי ריה"ל בכוזרי על מעלת הדבק בד´ המגיע לריקוד) טעונה זהירות רבה.
הרב כתב במידותיו- "אין להתפחד אלא להזהר". דהיינו, הפחד אין לו מקום בדחיית ערכים אלא בהדלקת הנורה של הזהירות בהם.
לכן גם כאן אצלך, יש מקום לריקוד כזה, אך בזהירות, ובהבנה שאין בזה רמה ערכית עליונה כמו החיטוב והציור של ימי המקדש שיבואו אלא משהו אסטטי.
גם המפגש עם עמים שונים, בצדדים תרבותיים שאינם נוגעים למוסר אלא לאמנות אסטטית, הוא מפגש מותר ובעל ערך מכמה הבטים, וגם כאן, בזהירות המתבקשת במפגש עם עמים שחייהם לא פעם הפוכים משלנו.
כמו כל דבר טוב בחיינו אנו בוחנים אותו בפריזמה ההלכתית, ורק דרך מבט זה אנו קובעים האם נמשיך בכשרון ובאמנות שלנו או נחדל.
באמנות מוסרית או של חכמה, יש להשמר מאד בקרבה לגויים, שכן בשני אלה יש בינינו הפרש שמים וארץ, אנו באים בשם התורה והם בשם המבט האנושי ולרוב גם בשם תאוותיו ומחשבותיו הטועות. רבות הוזהרו מחז"ל בזה, וכך כתב גם הרב קוק בעין איה בדרשתו על ענייני חנוכה.
אך כאמור לעומת זאת אמנות אסטטית מותרת עימם (אין בה צד של מוסר או חכמה קוגנטיבית אלא אסטטית), בכפוף להלכה ולשמירת היחס של הדבר כטפל לעבודת ד´ שבקיום המצוות.

הדבר ברור שאם יש חוסר צניעות באמנות, אסור הלכתית לעסוק בה. כגון אמנות של ריקוד המיועד לעורר את החשק המיני, או ציור ופיסול בדברים שאינם מותרים מצד עבודה זרה או עריות.
הריקוד שאת מתארת, מותר לכשעצמו, ויש בו ערך כמו כל גילוי של הצד האמנותי האסטטי באדם. הוא אינו מיועד לחשק מיני ואינו בעל תנועות בוטות אלא אמנותיות.

אולם, על אף זאת הדבר אסור ליד גברים, שכן יש בכך קרבה של ראיית איסור מצידם וממילא את מכשילה אותם.

מאידך, אם התחרות מיועדת רק לנשים, ורק לצופות נשים, הדבר מותר. ואף אם יכנס גבר שלא ברשות, אין בך עוון שכן הוא רשע ואת לא ידעת שנכנסים כאלה לאולם.
בתחרות אולימפית יש גברים כמובן בקהל. ואמנם הם גויים, אך גם כלפי גוי יש עלינו איסור ´לפני עוור לא תתן מכשול´ לדעת רבים (עייני מנחת חינוך מצווה רלב), וכאן שהריקוד מאד לא צנוע בלבוש תחתון בלבד, זהו אביזרייהו דעריות שגם הגויים הוזהרו בו לדעת רבים. ומה עוד שהריקוד ישודר בישראל, ורבים יביטו בך עם בגד תחתון.

למעשה-
עקרונית אין איסור להשתתף באולימפידה בריקוד כזה, גם מול נבחרות של גויות.
אך תוך שמירה על הפרמטר התרבותי התורני, והפרמטר ההלכתי.
דהיינו- לבוש צנוע (אם יש גברים), ריקוד שאינו בוטה (אפילו אין גברים), וזהירות מהמגע התרבותי עם העמים האחרים שם.

לבוש צנוע- דהיינו חצאית עד לאחר הברך (אם כי ראוי לכסות עד הקרסול), ובגד המכסה עד לאחר המרפק מעט.
אם אין אפשרות כזו, יש לוותר על התחרות, ולזכות בחיי העולם הבא.

בהצלחה