שאלה
נשואה שנתיים ובהריון ראשון
חודש חמישי
רוב הריבים שלי עם בעלי זה בגלל החברים שלו
הוא מסתובב עם אנשים שלא באמת מעריכים אותו
ואגב זה הוא שבא ומספר לי על מה דהם עושים ומחמם אותי עליהם ואז כשאני רבה איתם הוא טוען שאני הלא בסדר
הוא טוען שאני לא נותנת לו מספיק חופש
בקיצור יש עוד הרבה דברים אין לי כוח לרשום כי רשמתי והכל נמחק
רק אומר שהריב התחיל מזה שאחד החברים שלו אמר לו ״אשתך הבת אלף״ כי הגנתי עליווהוא לא עשה עם זה כלום ואני יצאתי על החבר ובסוף הוא השלים איתו למרות שהוא קילל אותו את אמא שלי ואותי
ממש לא יאומן אתה בעלי לא תגן עלי? במיוחד אחרי שאני מגנה עלייך?
כל הזמן החברים שלו מציקים לו שהוא שיפחה בבית ושהוא בבית סוהר כי אני סוגרת אותו
וזה ממש משפיע עליו כמו ילד קטן
בכל מקרה סכמנו שבשבתות הוא בבית ותמיד הוא מוצא סיבות לצאת
וכשאנחנו מגיעים לסוג של ריב (כמו היום) הוא אומר לי תלכי אני גם ככה לא רוצה אותך עזבי אותי בואי ניפרד וכאלה
(וכל זה בשביל להיות עם החברים הטיפשים שלו)
היום אני רושמת כאן מהסיבה שהוא אמר משהו שכניראה לעולם לא יצא לי מהראש
הוא רצה שאני יקח תדברים וילך ולא רציתי וביקשתי שהוא זה שילך אספתי את חפציו מחוץ לדלת וסגרתי את הדלת
אחרי שחזר מהטיולים בעט בדלת וקילל
״אני ישרוף אותך בתוך הבית״
״יבת אלף״ ״יזונה״
״אישה רעה מקלל את היום שהתחתנתי איתך״
פתחתי לו וביקשתי שילך בשקט
הוא נכנס לקח עוד כמה פריטים וכשיצא אמרתי לו
אני מאחלת לך שה׳ יתן לך שכל
והוא פשוט ענה לי:
״אני מאחל לך סרטן בראש״
אני פשוט עד עכשיו בוכה מהמשפט הזה ,אני מנסה לא להזיק להריון שלי ולהיות רגועה אבל אני לא מצליחה
כשראה שאני בשוק אמר לי אני אומר לך את זה בשביל שלא תיהייה גם דרך חזרה
אה וגם בין הקללות אמר לי״ תלכי כפרה על הציפורניים של חברים שלי״
מה אני עושה עם זה ריבון ה׳?
הוא כמעט ולא אכפת לו מההריון וממני אם כואב לי לא מזיז לו
אבל אם אחד החברים יתקשר לעזרה הוא רץ
זה פשוט אי אפשר ככה
אני יודעת שהוא נשמע נוראי אנבל אני באמת אוהבת אותך והוא אותי אני בטוחה
הבסיס שלו הוא בסיס טוב הוא עוזר לי בבית והכל הוא אחלה
אבל רק הקטע הזה עם החברים והקללות זה פשוט לא עובר לא מנסה מה ניסיתי
בטוב ברע בשקט ברעש
כמה אפשר?
למה לא אכפת לו ממני? לפחות מהתי
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מצבך מאוד מצער ונוגע ללבי.
קשה מאוד לחיות בלי תמיכה של בעל.
קשה יותר עד כדי משבר לדעת שיש לך ילד בבטנך ואביו מתנהג אליך בגסות.
כפי שאת מתארת את הדברים - הבעיה של שניכם שאתם מבטאים המון כעס אחד כלפי השני.
את כועסת עליו בגלל החברים - הוא נעלב ממך וכועס עליך...
הכעס מוציא ממנו משפטים מרושעים שגורמים לך להיפגע ומתוך כך לפעול עוד יותר נגדו...
שניכם נכנסים למעגל שרק מקשה על שניכם ומוציא מכם אנרגיות שליליות.
את יכולה לחולל שינוי במצב, זה ידרוש ממך השקעה רגשית גדולה אבל תוכלי לחולל שינוי גדול לטובה.
א. את צריכה לצאת מתוך הנחה שהוא צריך את החברים שלו. כמה שהוא מתלונן עליהם הם אלו שמעניקים לו הרגשה טובה.
את חייבת ללמוד להכיל את הצורך הזה שלו. תקבלי את החברים שלו כאילו שזאת המשפחה שלו - טוב לו אתם והוא צריך אותם, את אל תקלקלי לו. כשהוא ירגיש שאת לא מפריעה לו עם החברים שלו הוא ישמח בך יותר. אל תכעסי ואל תסתכסכי אתם, גם לא בשבילו. אם הוא אומר דברים נגדם - תשאירי לו להגיב כלפיהם.
ב. תנהגי איתו בכבוד, ותגידי שאת מצפה שבאותה מידה הוא ינהג אתך בכבוד.
אם הוא עושה דברים שמפריעים לך תגידי זאת אבל לא בקללות ובצעקות אלא בצורה מכבדת.
את מספרת על מה שקרא במוצ"ש: "אמרתי לו אני מאחלת לך שה׳ יתן לך שכל".
כשאת אומרת דברים כאלה את משפילה את בעלך. את פוגעת בו עד עמקי נשמתו - ברור שהוא מלא כעס וכל מה שמעסיק אותו איך לפגוע בך בחזרה...
אם היית אומרת לו: "אני אוהבת אותך, יש לנו תינוק משותף, קשה לי שאתה לא אתי" הוא היה מתנהג אחרת לגמרי. הוא היה מחייך אליך בשמחה...
לא הייתי אומר לך לדבר כך אם זה לא היה אמתי. את כותבת בסוף השאלה:
"אבל אני באמת אוהבת אותך והוא אותי אני בטוחה..."
למה שלא תגידי את האמת המפייסת והמחזקת הזאת?
את יכולה אפילו עכשיו ליצור אתו קשר ולנסות לדבר אחרת, לדבר חיובי, לגלות את האהבה והרצון בקירבה שיש בתוכך.
אני בטוח שהשינוי שלך יביא גם לשינוי אצלו. זה לא יקרה מיד, אבל אם תהיה לך אמונה וסבלנות - החיים שלכם יהיו מאושרים.
אפשר לפנות לייעוץ זוגי שידריך ויכוון את שניכם לתהליך של פיוס והשלמה.