שאלה
לכבוד הרב שלום רב,
אני אדם חברתי ולא ביישן, שלאחרונה הגיע לגיל שבו עליו לתכנן את עתידו האישי והזוגי.
לאחרונה הגעתי למסקנה בלתי נמנעת, כי עקב מגבלות כאלו ואחרות, שחלקן אישיות, יהיה זה בלתי אידאלי לחלוטין עבורי להיות הורה.
בעודי משוחח עם בת זוג פוטנציאלית מהמגזר, עולה תמיד הנושא, בין ביוזמתי ובין ביוזמת הצד השני, ואז בדרך כלל גם מגיעים להחלטה שלקשר אין תוחלת.
נראה כי בנקודה זו אני נמצא במעין תיקו, משום שהחינוך הדתי בן-זמננו לבנות אינו מדגיש מספיק, לטעמו, את עניין פרייה ורביה.
עניין זה מובא לפני הרב על ידי, ואולם, קיימים אחרים ואחרות אשר נמצאים בסיטואציה דומה.
האם ייתכן כי רבים וטובים שהינם אל-הוריים מהמגזר הדתי, לא ימצאו זיווג הגון, רק משום שהרצון שלא להביא ילדים, מסיבות שונות, לא היה מקובל בזמנו על מחנכי/ות בנות גילם?
אשמח לתשובתך בנושא.
תשובה
שלום
אינני מכיר את המצב שאתה מכנה 'אל-הורות', ואינני יודע מה המגבלות שאתה מזכיר.
אני מניח שאני לא צריך לפרט את חשיבותה של מצוות 'פריה ורביה'.
באופן פשוט, כמו שאדם צריך להתאמץ לקיים מצוות תפלין, קריאת שמע בזמנה או טהרת המשפחה, כך הוא צריך להתאמץ לקיים את מצוות 'פריה ורביה'. מסתבר שבמצבים מסוימים, המאמץ יצטרך לכלול גם ייעוץ/טיפול נפשי/רגשי.
באופן תיאורטי, אם המסקנה בסוף המאמץ, שאותו אדם אנוס, ואינו יכול לקיים מצווה זו, אז כמו במצוות אחרות - 'אונס רחמנא פטריה'.
לגבי הקמת בית, בגלל חשיבותה של המצווה הזאת, גם מצידה התורני, וגם מצד הצורך הנפשי, אפשר להבין שמי שלא נמצא במצב שאתה מתאר, נרתע מלנסות להקים בית עם מי שכן. ואולי צריך במצב שכזה (לאחר המאמץ שהוזכר לעיל), למצוא בת זוג במצב דומה.
בהצלחה רבה