מה זה ,לתקן עולם במלכות שדי"?

ב"ה


ברכה ושלום.


אכן האדם צריך לתקן .ויש הרבה מה לתקן.וצריך לחפש את מה לתקן וזה לא כל כך קשה.
הדבר הראשון שצריך לתקן זה בשטח שהאדם נכשל בו תמיד.
וכל זמן שהנר דולק צריך לתקן.

וכך אנו אמרים בתפילת "עלינו לשבח" שתיקן יהושוע בן נון "לתקן עולם במלכות ש-ד-י " שים לב שהמילה ["לתקן"] היא אותה המילה ["לנתק" ] כמו תינוק שנולד לכאורה שלם אבל הניתוק של הערלה היא היא התיקון שלו והניתוק של העורלה זה מה שהופך אותו להיות שלם.


ועל כן העולם נברא שלם -אבל חסר תיקון כי [אי אפשר מחיטה לאפות לחם] .צריך לעבור כמה וכמה שלבים עד שנגיע ללחם.

לכל דבר יש את התהליך שלו ולכל אדם יש התפתחות תהליכית שלוקחת שנים רבות עד שהוא רואה תוצאות.

והאדם צרך לדעת היטב מה העיקר ומה הטפל בחיים ולפי זה להשקיע בתיקון.

הנתון הבסיסי הוא שהעולם נברא עם חסרונות וכך גם האדם. לכל אדם יש חסרונות. זה נתון בסיסי שקיים מעצם הווית העולם.

החסרון שקיים באדם הוא הוא הבסיס לתיקון.
[אתה צריך לתקן באותו שטח שבו אתה מרגיש חסר וחלש, באותו שטח שבו יש לך קושי. שם נמצא התיקון שלך.]

כן ,כן, הבנת נכון : מקום הקושי שלך בחיים הוא מקום התיקון וכפי שאנו מברכים ואומרים "בורא נפשות רבות וחסרונן " והתיקון הוא "להחיות בהן נפש כל חי" [בחסרונות עצמם אפשר וצריך להחיות את הנפש .]

אי אפשר לתקן הכל וצריך לעשות סדר עדיפות בחיים להתחיל עם הדברים הגדולים -הקשים והכבדים ומהכבד ללכת אל הקל יותר כפי המשל הידוע שאני לא יודע מה המקור שלו אבל אני מעתיק לך אותו :


"יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר.

בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אני עומדים לערוך ניסוי".

מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו "אכן".

המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?".

ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?". עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון", ענה המרצה הזקן.

חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא". "נכון", השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"

בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אני למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?.

מה שחייבים לזכור הוא [שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אני עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים בחיים.]
משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: ["מהן האבנים הגדולות בחיי? ]וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם."



אבי, בהצלחה גדולה
[בורא נפשות רבות -וחסרונן] כדי שתוכל לחיות נכון באושר ובהצלחה.


בברכה,

עוזיאל אליהו,

.