אני מרגיש שאין לי חשק וכוח להתפלל

שלום רב!

אתה צודק, תפילה שלא באה עם טעם, עם עומק, עם נשמה, אז היא נהפכת להיות יבשה ומשעממת, או בלשון חז"ל, העושה תפילתו קבע- אין תפילתו תחנונים.
אבל, אם קצת נעמיק ב"מה מטרת התפילה?" או בעצם, "מהי התפילה?", אז לא רק שיהיה לנו כוח להתפלל, אלא גם רצון להתפלל כל היום כולו, לא סתם קראו לזה חז"ל עבודה שבלב, בעבודה צריך להתאמץ לעבוד ורק אחרי עבודה יומיומית רואים את המתיקות שבתפילה.
הרב קוק כותב בהקדמה ל"מוסר אביך", שהתפילה היא המדד למצב שבו אני נמצא בעבודת ה´שלי, והשיקוף של עבודת ה´ שלי זו התפילה למשל אם לאדם חשוב באמת שיהיה לו חכמה בינה ודעת, כדי שיבין וישכיל ויהיה אדם עם חכמה אז הוא יתפלל על זה וירצה את זה, וכמה שהוא מחובר יותר לבקשת החכמה, התשובה, הרפואה והגאולה ועוד, כך התפילה תהיה עבורך משהו אחר.
הנפש היא תמיד רוצה, מי לא שואף לשלמות? אני לא תמיד מביע את הנפש שלי, כי בחיי היומיום יש שחיקה מסוימת.
אבל בתפילה זו הזדמנות לשפוך את נפשי לפני בורא עולם, להביע את רגשותיי, לרצות, פשוט לרצות, מה אדם רוצה? ילד רוצה במבה, משחקים, הוא לא רוצה רכב יוקרתי, כי הוא לא נמצא שם, התפילה היא הרצונות שלך, ככל שאתה אדם עם גדלות, אז הרצונות שלך הם יותר נעלים, ואז כשאתה בא לתפילה עם "מטען פריקה", אז אתה מרגיש את הטעם שבתפילה.
חז"ל כתבו את התפילה הכישרון מדהים הסוקר את כל הבקשות שמתאימות לאדם וחברה, כך שלפעמים הבקשות הפרטיות לא תמיד הם מוצדקות, למשל, "שלא ירד גשם, כי אני שונא גשם", וגם כשהאדם מבקש לא רק על עצמו, אלא על כולם, ה´ מסתכל על הזכות של כולם, ולא בודק בזכוכית מגדלת על מעלתו של האדם הבודד, כי בדרך כלל הוא לא מזהיר כל כך.
ולכן אם אתה מעמיק בעבודת ה´, ובפרט בנושא התפילה, ובתפילה עצמה, אז תדלה ממנה פנינים רבים, מעיין שנובע מתוך הנפש שלך, מתוך הנשמה שלך, ואז הלב שלך נפתח ומתחבר לתפילה.
קח את זה כאתגר, להעמיק ולמצוא את עומק הנפש שלך בתפילה ובעבודת ה´.
ודרך אגב אתה יכול מעיקר הדין בברכות של הבקשות, להוסיף בקשות מעצמך, קח את זה כצעד ראשון להתקדמות, וכן קח לך ברכה אחת שאתה מעמיק בה, וכל שבוע תוסיף ברכה נוספת ותעמיק בה, והכל בהדרגה בשמחה ובמתינות.
כמו כן אני ממליץ על ספר "הגיון לבי" של הרב דביר פיקהולץ.

בברכה חן
chencorcos@gmail.com