חטאים מהעבר לא מרפים

שאלה

שלום שמי אבי. שם בדוי.

אני בן 26 סובל מדיכאון חרדות ומחשבות טורדניות כפיתיות מזה כ4 שנים . מעולם לא הייתה לי בת זוג עקב משקלי , ותמיד דחו אותי עקב המראה החיצוני מה שהביא אותי למצב הזה.

עשיתי עבירה בגיל 6 או 7 חמורה ביותר שחייב עליה כרת. מהחטאים הגודלים של כרת. לא ידעתי שהדבר הזה חטא גדול ובטח בגיל כזה הייתי תמים ולא ידעתי בכלל על עבירות ומצוות.

בדיעבד רק בתקופה האחרונה הבנתי שמה שעשיתי זה עבירה חמורה והתחלתי להתייסר ממנה עד ימים כלילות שוכב במיטה ובוכה.

ההרגשה שלי שאין עליה מחילה כמה שלא אתפלל ומה שלא אקח על עצמי.

איך אני ארגיש יותר טוב נפשית ומחשבתית כדי להבין שזהו זה מאחורי? התחרטתי עליה מספיק והתייסרתי רבות.

בנוסף בגיל 22 נפלתי למשכב זכר פעם אחת ויחידה עקב בלבול אליו נקלעתי מחוסר הזוגיות והדחיות. כשהתחלתי להתעמק כמה העבירה חמורה התחלתי להיכנס לדיכאון קשה שוב בתחושה שאין מחילה.

אני רוצה להקים בית בישראל ולקיים מצוות פרו ורבו. אני יודע בוודאות שנמשך לבנות וזה היה חטא שלא יחזור על עצמו ולא חזר עד עצם היום הזה.

איך עושים שארגיש יותר טוב שאדע שזה מאחוריי ?

לקחתי על עצמי קריאת אשר יצר ונותן צדקות מתי שניתן ומשתדל בלשון הרע ורכילות. מה ניתן לעשות אני בוכה ימים ולילות ולא מרגיש טעם בכלל להתפלל שכן השם שונא אותי בגלל העבירות האלה.

התחרטתי מעומק הלב לקחתי על עצמי לא לחזור על זה בכל מצב שלא יקרה....מה עוד ניתן? תעזור לי כבוד הרב .

לפני כשנה שפכתי על ליבי כאן בפורום את העבירה על משכב זכר שקרתה למרות שציינתי אותה שוב וכתבת לי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו. הבנת אותי שאני מאוד מתייסר ואמרת לי כל הכבוד על החרטה ועל קבלה לא לחזור על זה שוב ולהתרכז בהקמת בית בישראל . אני ממש מרגיש שהשם כועס ולא מקשיב לתפילותיי עקב החומרה. תתיחס בעיקר לעבירת הילדות שנעשתה בתמימות בבקשה.

תשובה