שאלה
[לעילוי נשמת סבי-מורי יחיאל מיכאל מיכל האס זכרונו לברכה]
[במבט כוללני] על מהלך חיינו, ניתן לשים לב שכמעט תמיד שידרו לנו רעיון מוזר...
דקה אחרי שנולדנו הועברנו לחדר תינוקות ואפשר להגיד שממש "[חתמו לנו על המצח]" את אותו הרעיון. טוב, לפחות מחינו וצרחנו...
לא עברו הרבה שנים ונפגשנו ב"[שלום כיתה א']". חוץ מדמעה קטנה פה ושם שהראתה על התנגדות דיי חייכנו.
כשחושבים על זה, מעניין לשאול:
האם זאת אשמתנו ש"כלאו אותנו" 12 שנים בכיתה, ש[המשותף היחיד] בין חבריה הוא – [תאריך הלידה]?
מזעזע להבין שתחומי עניין, כישרונות ואופי נדחקו לתוך תבניות אחידות – עד שבאיזשהו שלב השתכנענו שכולנו שווים! [שכחנו בעצם איך פועלים החיים]!
ריבוי המינים בטבע ובכלל בעולם כולו יוצר [חוקיות מופלאה]! גם ג'ונגל הוא בשום אופן לא "סתם בלגן"...
במשפחה יש [הכול – חוץ משוויון]:
הורים מול ילדים. בכור וצעיר. בנים ובנות ועוד...
לכל אחד יש מיקום, תפקיד וזכויות הייחודיים רק לו.
ריבוי הצלילים יוצר "הרמוניה", הרבגוניות הזאת היא החיים. מי ירצה אחרת?!
"[וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם השם וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל השם]" (במדבר, פרק ט"ז פסוק ג').
בפרשה שלנו – "[פרשת קורח]" מסופר על קורח בנו של יצהר משבט לוי שהיה בן דודו של משה רבנו.
חכמים זיכרונם לברכה מסבירים שקרבה זו הביאה אותו לבקש בליבו תפקיד נכבד לעצמו.
האכזבה מהכישלון להשיג תפקיד לעצמו הביאה את קורח להצהיר כי הוא מואס בחלוקת התפקידים הקיימת.
מחלוקתו של קורח הייתה על נושא [יצירתם של "מעמדות" בקרב העם] - חלוקתו ל"קדושים" ושאינם קדושים.
קורח טען ש[כולם שווים], ומה פתאום משה ואהרון הם המנהיגים?!
קורח צדק – אבל טעה בגדול...
כולנו יהודים, הבנים האהובים של הקב"ה.
כולנו יצאנו ממצרים, כולנו עברנו את הים, כולנו קיבלנו את התורה במעמד הר סיני וכולנו עברנו את כל התלאות עד היום.
אבל האם בגלל זה נתעלם מכך שמשה הוא גדול הנביאים?
האם נמחק את היכולות הייחודיות שלו?
[האם נבטל את יכולותיו של כל אחד אחר]?
אם נשים וגברים לא היו שונים זה מזה – לא הייתה ביניהם שום "משיכה".
אם היינו שווי ערך היינ