אין לי הרבה חברות ואני בודדה ועצובה...

[שלום לך יקרה!]
ראשית, נשמע שאת במצב לא פשוט, ואני רוצה לחזק אותך על כך שפנית אלינו ושיתפת.
את מתארת מצב שבו את מרגישה לא טוב אם איך שמתייחסים אליך גם במשפחה וגם בבית הספר, וזה אכן הרגשה לא טובה. ממה שכתבת פחות הצלחתי להבין למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת מרגישה לבד, שלא אוהבים אותך. הייתי שמחה לשמוע ממך יותר בפירוט על מנת להבין יותר עם מה את מתמודדת ואיך אפשר להתקדם..


[לפרק בעיה גדולה למרכיבים קטנים]
למה אני מתכוונת? למשל – האם זו תחושה שמלווה אותך הרבה זמן? האם זה משהו שאת מרגישה רק עכשיו בתקופה האחרונה? אולי רק כמה ימים?.. האם זה משהו שאת מרגישה, או גם מסרים שעוברים אליך בצורה מילולית על ידי משפחתך או חברותייך? האם התחושה הזו מלווה אותך חלק מהותי מהיום או שזה משהו שאת מדי פעם חושבת עליו ומציף אותך.. ובכלל- איך בא לידי ביטוי במשפחה ובחברה (כל אחד לחוד) מה שאת מרגישה. האם במשפחה זה משהו שקשור להורים, לאחים, לאחד מהם, לכולם? בחברה- האם את מרגישה מנותקת מכל חברותייך ו"לבד" או שיש לך אולי כמה חברות בודדות שאיתן את כן מרגישה בקשר.
אני חושבת שבירור מעמיק יותר עם עצמך, ו"פירוק לגורמים" של התחושות שלך יכול לעזור גם לך למקד עם עצמך מה בדיוק מפריע לך, ועם זה לראות איך מתמודדים. זה יכול גם אולי לתת לך קצת פרופורציה- איפה קשה לי? האם זה אומר שהכל קשה או רק בנקודות מסוימות?.


[פוזלים החוצה]
פעמים רבות אנחנו מסתכלים על הסביבה שלנו, וקצת פוזלים.. למה הוא כזה מוצלח? למה היא תמיד מוקפת חברות סביבה? למה תמיד אני מסיימת אחרונה את המבחן? איך זה שבמשפחה שלו אף פעם אין בעיות? ועוד. ה"פזילה" הזו בעצם ממקמת אותנו בחברה, איפה אנחנו לעומת אחרים. יש בזה צד שלפעמים עוזר לנו להתקדם, אבל יש לזה גם צד שלפעמים "תוקע" אותנו ומייאש אותנו. הידיעה שיש אנשים אחרים ש"מצליחים" בדברים שהיינו רוצים יותר מאיתנו.


[פוזלים פנימה.. אל עצמנו ואל שאיפותינו]
בואי ננסה לרגע להתעלם מכל מה שיש לאנשים מסביבנו. ותנסי לחשוב עם עצמך- איפה את מצפה לראות את עצמך? לאיפה היית רוצה להגיע? כל אחד מאיתנו רוצה וזקוק להיות במקום אחר על מנת להרגיש טוב עם עצמו: יש בנות שתרצנה להיות "מלכת הכיתה", יש בנות שתרצנה לקחת חלק פעיל להכנת פעילויות ולאו דווקא ש"ישמעו" אותן, יש בנות שתרצנה שיהיו להן מלא חברות, ויש בנות שלא ירצו את כל הרעש ויהיה להן טוב עם 2-3 חברות קרובות. כל אחד מאיתנו זקוק למשהו אחר, אין טוב ולא טוב. אז נסי למקם את עצמך- איפה את נמצאת היום? איפה היית רוצה להיות? כשרואים את ההתחלה ואת הסוף, אפשרי יותר לשרטט דרך שתחבר ביניהם. לפעמים זה להעז ולהתחבר לעוד בת שחששתי ממנה עד היום, לפעמים זה לקחת יוזמה חברתית קטנה או גדולה ו"לא לשים" על מה שחושבים עלי ועל זה שאני רוצה להשתנות ועוד.


[הזירה המשפחתית]
עד כאן במישור החברתי. המישור המשפחתי לפעמים יכול להיות מורכב יותר, אבל לא בהכרח. המשפחה היא מקום מאוד אינטימי וקיימת בו קשר צפוף וקרוב. לפעמים זה יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה קרבה ואהבה ולצד זאת זה יכול לבוא לידי ביטוי בפחות גבולות ובפחות ריסון עצמי מצד בני המשפחה השונים. הצד הראשון יכול לחזק ולהעצים והצד השני עלול לפעמים להיות מכאיב ומתסכל.
היות ולא כל כך פירטת איך מתייחסים אליך במשפחה ומצד מי את מרגישה תחושה שמתייחסים אליך לא יפה, קשה לי למקד את התשובה יותר. אך אני ממליצה דבר דומה ממה שכתבתי מקודם בעניין החברתי- למקד את עצמך יותר, מול מי את מתמודדת, ואיפה היית רוצה למצוא את עצמך. אולי ההתמודדות שלך היא עם בני משפחה ספציפיים, בעוד עם אחרים הקשר טוב יותר, ואת יכולה לחזק איתם עוד יותר את הקשר וזה יגביר את התחושה הטובה שלך במקומות מסויימים לפחות במשפחה.


[ומילה אחרונה...]
פעמים רבות אנחנו רואים הכל שחור סביבנו, ודבר שיכול לעזור לנו זה למצוא נקודות קטנטנות ככל שיהיו של דברים טובים. מנסיון אישי זה נותן המון. איך עושים את זה? לוקחים פנקס קטן או דף שעליו כותבים בסוף כל יום את התאריך ו2 דברים: דבר אחד טוב שהיה לך היום, ודבר אחד טוב בעצמך, תכונה טובה שיצאה ממך היום.
לפי גילך אני מבינה ששנה הבאה את מתחילה בדרך חדשה- בשירות לאומי, צבא, מדרשה או כל מסגרת אחרת. אני מאחלת לך שבמקום הבא שתגיעי אליו תצליחי להרגיש יותר טוב עם עצמך, לפעמים זה הזדמנות "לפתוח דף" חדש, הזדמנות להיות מי שאני, מי שהייתי רוצה להיות, מבלי "המבטים המעצבנים" מהסביבה.
בהצלחה בהמשך, מוזמנת לפנות בכל שלב שתרצי, באתר, במייל, או במוקד הטלפוני שלנו.


אודליה

odelia1232@gmail.com