שאלה
בחלקים הקודם למדנו שבליל הסדר יש ציווי מיוחד – ללמד את הבנים ולא משנה כמה הם שונים,– שתהיה לבנים [חוויה] שלא ישכחו.
למדנו שהבן החכם הוא לאו דווקא הבן הכי מושלם כי הוא מתקשה לחוות חוויות, לכן "משדכים" לו את הבן הרשע שמאתגר בשאלות של אידיאולוגיה ואמונה.
התורה מבקשת שבליל הסדר נהיה "חכמי לב" = נתכונן כראוי ונחווה בצורה מושלמת [ובשחרור מהמחשבות], ולבסוף גם לעבד את החוויה.
חכם לב זה בעצם חכם ש[חוכמתו משועבדת לרצונו].
לבן התם במשימה הכי קשה - לעורר את אותו אחד שלא אכפתי ואדיש הבן שלא יודע לשאול.
*
בסיפורו של רבי נחמן מברסלב "על חכם ותם" רואים את המשותף והניגוד בין הבנים (נקצר אותו ונביא רק חלקים הקשורים לענייננו):
"[בעיר אחת היו שני בנים, למדו ב"חיידר" אחד. ואלו שני הבנים אחד מהם היה בר הבנה והאחד היה תם. לא שהיה טיפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך]". כאן מתחיל הסיפור: ההבדל בין החוכמה לפשטות.
חכם בודק - מה יש מאחורי כל דבר? מה הסיבות? למה הכול קורה?
שאלות אלו הן ממש שאלות מעולות!
אבל ישנה אימרה: "ככל שתשאל – למה, אחרי [6 פעמים] תגיע לתשובה – [ככה]!".
דוגמה - זוג נשאלים למה התחתנו דווקא אחד עם השנייה ולא עם מישהו/מישהי אחר/ת שפגשו קודם?
התשובה הסופית תהיה – "[ככה]!"
זה דבר נשגב מאיתנו, ידוע רק לקב"ה!
אפשר לראות את זה, להבדיל, גם אצל ילדים שאינם יודעים להסביר חלק ממעשיהם. זה [נשגב מהם]!
כשהם נשאלים "למה?" הם עונים – "ככה!".
בגלל זה נאמר בתפילה "אשרי העם ש[ככה לו] - אשרי העם ש-ה' אלוקיו" – אנו סומכים על הקב"ה שמעשיו לטובה.
הבן החכם טוען "[ככה זו לא תשובה]", הוא רוצה לדעת הכול!
לעומתו, הבן התם יש שכל פשוט ומסוגל לקבל את המילה "ככה".
*
"[ואלו שני הבנים היו אוהבים זה את זה מאוד, אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך]".
אהבה היא [רגש] ולא מרוויחים ממנו כלום – רק אם עמלים מקבלים.
נראה מעכשיו איך האהבה מנהלת את שני הבנים בצורה שונה אחד מהשני.
"[לימים גדלו הבנים והיו צריכים לדאוג לעצמם. הלך התם ולמד סנדלרות, והכם, שהיה בר הבנה, לא היה רצונו להתעסק במלאכה פשוטה כזו, והתיישב בדעתו שילך בעולם ויסתכל מה לעשות]".
התם הפשוט עובד עבודה פשוטה, והחכם הולך למצוא עבודה שתתאים לשכלו. הוא מעל ל"פשטותיות"