שאלה
הי.. יש לי חברה שלא מאמינה באלוקים. יצא לי לדבר איתה היום, והיא פשוט אמרה לי שהיא לא מאמינה. היא אמרה שהיא מאמינה בכל מיני ערכים כמו חברות, עזרה לזולת וכאלה, אבל היא לא מצליחה להבין משהו שאי אפשר להוכיח מדעית. ניסיתי לתת לה דוגמאות כמו השכל, ורגשות, אבל היא אמרה שאת זה היא מסוגלת להבין. אני ממש לא יודעת מה לעשות, כי אני לא חושבת שיש לי מספיק ידע כדי לענות לה. אני גם קצת לא יודעת מה לעשות כי מדובר במישהי שהולכת ללמוד שנה הבאה באולפנה שנחשבת דוסית מאוד (זה לא כי היא רוצה מאוד ללמוד שם, פשוט לא קיבלו אותה למקום אחר שהיא רצתה) ואני מפחדת שיהיה לה שם ממש רע, ושהיא תרגיש שחונקים אותה. אשמח לעזרה!! תודה רבה..
תשובה
היי לך!
קודם כל, כל הכבוד לך על האכפתיות והדאגה לחברה שלך.. השאלה שאת שואלת היא שאלה לא פשוטה, אמרת בעצמך, שאת לא חושבת שיש לך מספיק ידע כדי לענות עליה, כך גם אני מרגישה. גם אם יש ידע באמונה, זה נושא שכל כך קשה לבטא אותו במילים ולהכניס אותו תחת מסגרת מסויימת, לנסות להסביר.
כתבת שאת בת 14, אז אני מניחה שגם חברה שלך בערך בגיל הזה. הגיל הזה, זה באמת גיל שמתחילים לברר יותר ויותר דברים. לא מתחשק לנו לעשות דברים כי ככה גדלנו, או כי אומרים לנו, אנחנו רוצים להבין מה אנחנו עושים, למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים וכדומה.. גם אם גדלנו בסביבה מאוד מסויימת, יכול להיות שבמהלך השנים פתאום נשאל את עצמנו שאלות, ננסה להבין על מנת להתקדם ולגדול. אז מצד אחד זה טבעי וחיובי שחברה שלך בודקת ומבררת את הנושא הזה ומצד שני אני בהחלט מבינה את הדאגה שלך בגלל הנושא הזה.
האם חברתך שואלת אותך שאלות על זה? האם היא מעלה הרבה פעמים את הנושא? כי ממך נשמע שהיא החליטה כבר "שאין אלוקים" אך אם יש בניכן את השיח על הנושא הזה, סימן שהיא בהחלט רוצה לדבר על הנושא ובאמת מבררת אותו.
בתור ילדים אנחנו מאמינים בקב"ה אולי כי חונכנו על כך, אולי כי כך גדלנו או פשוט כי זה הרגיש נכון. הרבה מאיתנו מדמיינים את הקב"ה כסבא טוב, עם זקן לבן שיושב על כיסא ומסתכל עלינו מלמעלה. זו אמונה תמימה שחשובה מאוד. אך כמו שאנחנו גדלים באופן הפיזי, כל שנה ושנה, גם באופן הרוחני שלנו אנחנו אמורים לגדול. ולעומת הגיל הפיזי שמתקדם ברוך ה´ באופן טבעי, ברוחניות זה לא כך. אנחנו צריכים ללמוד, להיות משוייכים לתורה ולשאוף לגדול דרכה, כך מתקדמים וגדלים באמונה שלנו. לא לכולם מספיקה האמונה התמימה, מגיע השלב שמגיע הצורך בנות עוד קומה באמונה, זה יכול לקרות בגיל מוקדם יותר, ויכול להיות אחרי סיום הלימודים, במהלך השירות לאומי או אפילו כבר שיש משפחה וילדים. אין בזה נוסחא, אנחנו אנשים שונים ובכך התהליכים שאנו עוברים שונים הן בתהליך עצמו והן בזמן שאנו עוברים אותו. מה שאני מנסה לומר, יכול להיות שהחברה שלך, בשלב שהיא זקוקה לבניית קומה באמונה ויש צורך לתת לה את הזמן שהיא צריכה לברר זאת.
[אז מה עושים?] את מרגישה שזה גדול עלייך וזה הגיוני ונכון. כמו שאמרתי זה נושא מסובך שעם כל אדם עובד משהו אחר, את יכולה להסביר לה על רגשות ושכל כמו שאמרת אבל לחברה שלך זה לא מתאים ולא פועל עליה כלל. האם יש דמות סמכותית מהבית ספר שאתן לומדות בו שהיא בקשר איתו ויכולה לדבר על זה? לדעתי עדיף לפנות לאדם מבוגר, ולא בן נוער לדוגמא כמו מדריכה בתנועת הנוער. את לא יכולה לקחת הכל על אחריותך. אולי במקום לנסות לשכנע אותה שיש אלוקים והוא קיים, נסי לשכנע אותה לדבר עם מישהו, מישהו שמבין שיוכל ללמוד איתה וללמד אותה הוכחות מדעיות, היא צריכה לבקש זאת מאנשים שלמדו את הנושא, שיודעים ללמד מהי אמונה ויש ברוך ה´ למי לפנות.
ולגבי שנה הבאה, שוב, את דואגת וזה נהדר, אך הסירי דאגה מליבך. כרגע, מה שאת יכולה לעשות זה לדבר איתה על זה, לשמוע אם היא גם חוששת מזה, להיות לצידה במהלך הזה, לתמוך בה ולעזור לה כמה שאפשר בכוחות שיש לך.
מקווה שעזרתי ולו במעט.. מצרפת לך קטע מ"הנסיך הקטן" שאני לוקחת אותו למקום של אמונה
["והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין." ] הציטוט מסכם באמת לדעתי את עבודת ה´ שלנו, אם הכל היה ברור וידוע, לא היינו שואפים להתקדם ולרצות להגיע למקום כל כך מרוחק מאיתנו, זה נושא שלם אחר, אבל כמו שאמרתי, הנושא הזה בכללי הוא כ"כ רחב ומגוון. מה שחשוב באמת הוא הסמוי מן העין, ובשביל להתקדם לעומק צריך להשקיע בכך מאמץ ורצון רב.!
שיהיה לך המון בהצלחה, ושוב כל הכבוד לך על האכפתיות לחברה, אל תתייאשי! אם את רוצה לשאול עוד שאלות ולהמשיך להתייעץ את יכולה בשמחה לשלוח לי מייל לכתובת:
Sapir.ester.tiram@gmail.com
ספיר