שאל את הרב

אמונה למרות הפחד

חדשות כיפה חברים מקשיבים 24/02/16 22:46 טו באדר א'

שאלה

שלום. אני בת 19 ועושה שירות לאומי.

לאחרונה התחילו לעלות לי מחשבות לא נוחות.

אני מסתכלת סביבי, וכל כך הרבה ממה שאני שומעת זה על מוות, אובדן, משברים שפוקדים משפחות שלמות או אנשים בודדים.

אני כל כך מחוברת למשפחה שלי ולא רוצה שיקרה להם משהו אף פעם חס וחלילה.

אבל כשאני מנסה לחשוב על משפחות אחרות אני כמעט תמיד נזכרת ש- לההוא נפטר ילד, וההורים של ההיא התגרשו, וההוא נהיה חולה, וההיא מתה בלידה. כל כך הרבה דברים כאלה.

כמו שאמרתי אני בשירות לאומי ואני לא לומדת אמונה ותורה באותה אינטנסיביות שלמדתי בתיכון, לכן יכול להיות שזה קשור. וגם, אני מאוד מתבגרת בשירות אז יכול להיות שפתאום אני שמה לב יותר לדברים.

הייתי שמחה אולי גם לקבל מקורות של גדולים, שמדברים על הרוע בעולם ועל הנסיונות שמנסים אותנו.

כל הסיפור הזה מאוד מטריד אותי.

תודה רבה!!

תשובה

מוריה יקרה,

כמה טוב שאת שואלת ולא משאירה את התהיות האלה באיזו פינה חשוכה בלב, ועוד יותר טוב שאת מחפשת את התשובות במקום הנכון באמת.


למה יש מציאות של רע בעולם?


תארי לך איש שהולך לקבל החלטה מורכבת בניהול ושיווק מערכות מידע עסקיות
והבן הקטן שלו, ילד בן חמש ממש מבין את השיקולים, תוכן ההתיעצויות,
הדיאגרמות וההיבטים הכלכליים שגרמו לו לקבל אותה.
נכון שזה נשמע לא טוב? נכון שזה בריא ונכון שיהיה פער בין מרחב הפעולה של
האב ליכולת ההבנה של הבן שלו?

מי רוצה שיהיה לו אלוקים שהוא מבין אותו?
אחד כזה שהוא יותר קטן מהשכל שלו או לפחות באותו גודל?

מספרים, שבכפר קטן בפולין היתה שריפה, שכלתה כמה בתים.
מחוץ לאחד מהם עמד יהודי שמח ורוקד
הסובבים לא הבינו מה נסגר איתו
אז הוא אמר להם:
אני רוקד
כי ברוך שלא עשני גוי
אם הייתי גוי
האלוהים שלי היה נשרף...

תחשבי על זה, בכל תחום חיים שלנו אנחנו גדלים מתוך מקום של התמודדות.
כשאנחנו נמצאים בגן, כמעט שלא דורשים מאיתנו להתאמץ, וגם אם כן-עושים את
זה דרך משחק. כשמגיעים לכיתה א עדיין יש קבלת שבת ויום הולדת אבל יש יותר
משמעת ויותר כללים ודרישות. וכשמתקבלים לתיכון, קשה הרבה יותר ועוד יותר
כשמגיעים למוסדות להשכלה גבוהה...
אם לא יהיו לנו נסיונות וקשיים אז היו קורים שני דברים: דבר ראשון היינו
מגיעים להישגים קטנים מאוד, אם בכלל. והדבר השני שהוא הרבה יותר חשוב לא
היינו מתרגלים להתאמץ, לא היינו בונים את עצמנו, לא היינו גדלים להיות
בני אדם, לא היינו מבינים כאב של אחרים.

יותר מזה:
דווקא כשיש ניסיון זה אומר שהאדם הזה שקבל אותו הולך לגדול באמת.
אלוקים בוחר לכל אחד מאיתנו בדיוק הכי מושלם שיש ובהתחשבות ברקע, בתנאים,
בכוחות הנפש, בכלים, במשפחה, בתקופה ובכל מה שתרצי את הנסיון הכי מתאים.
אנחנו ממש לא מחפשים את זה, מתפללים שזה לא יבוא עלינו.
אבל אם אלוקים בחוכמתו ובטובו יודע שזאת הדרך שלנו להרחיב את הכלים,
לגדול, להוסיף טוב בעולם ובעצמנו הוא עושה לנו את זה. מי שהוא בוחר בו
לעבור נסיון זו הבעת אמון ענקית.

אחרי שבע"ה את עוברת את השלב הזה, יש לי כמה דברים להציע מתוך תודעה שאמונה היא דבר שכשחיים באמת כל הזמן בונים אותו, מבררים אותו עד שהוא הופך לתוכן החיים שלנו. ותהליך לוקח זמן.


(1)ללמוד דברים שיחברו אותך לאמונה. כמו:
בגן האמונה מאת הרב ארוש
מי מפחד משאלות שכתב הרב אברהם הורוביץ ז"ל
הגדר הטובה , הרב חיים נבון.


(2)לדבר עם מישהו שיכול לתת לך תשובות בגובה העיניים והלב. דמות שאת מעריכה ורוצה לקבל ממנה.

(3) לדבר עם ה´ במילים פשוטות ולבקש ממנו שיתן לך להגדיל את הכלים שלך באמונה, שיתן לך יותר דיוק, איזון, דפוסי חשיבה שמקרבים אותך אליו ותודעה שמעצבת חיים של אמונה בוגרת יותר, אמונה של נערה מופלאה שרוצה לגדול באמת.

ועוד דבר: תשמחי בכל הטוב הזה שלך, ובכל שלב שאת מתקדמת, בכל לימוד חדש שאת הולכת לבנות עליו. ותזכרי שזה תהליך, והחיבור הנפשי לתכנים שאת הולכת להפגש איתם יכול לקחת זמן, תני לעצמך אותו ושגובה החיים הזה שאת מבקשת יבוא לאט, נכון ובטוב.

ממני נועה, חברים מקשיבים

כתבות נוספות