מחלוקת לפני חתונה

שאלה

שלום כבוד הרב,

אני כותבת פה למרות שאני מרגישה לא לגמרי ישרה כלפי הארוס שלי שלא יודע מזה.

בשגרה רוטינית הייתי אומרת שאשמח לשמוע עצה, אבל הפעם אני יכולה רק להודות, כי אני מרגישה שגם אם אתאמץ, לא אוכל ליילד אצלי עכשיו שמחה.

ארוסי ואני מתכוננים לחתונה בע"ה, לאט לאט האירוע קורם עור וגידים, אבל היום עלה משהו שעלה כבר בעבר ונזנח, שלא רק שלא נותן לי מנוח, גם ממש עובר כמו חתול שחור ביננו.

הארוס שלי רוצה, ברמה העקרונית והבלתי מתפשרת, שתהיה ישיבה נפרדת באולם. אני לעומתו, רוצה, ברמה העקרונית והבלתי מתפשרת, שתהיה ישיבה מעורבת.

(לגבי הריקודים יש תמימות דעים - ריקודים נפרדים).

באשר לתמיהה איך לא דיברנו על זה לפני - ההגנה שלי היא שזה עלה, אבל כוסה בהרבה צחוק נלווה ולא ממש נלקח ברצינות.

היום היה השיא - זה עלה וזה עלה במלוא העוצמות. ההקשר דווקא לא היה האולם, אלא סידור אחר לחתונה, אבל זה לא ממש משנה מאיפה זה התחיל. מה שקריטי הוא שלא נראה שיש לזה סוף מוסכם.

אני מציעה לו, בכוונה מלאה וכנה, שתהיה ישיבה גם נפרדת וגם מעורבת, באופן כזה שלמי שחשוב לשבת בנפרד - לא תהיה מגבלה ושאר האורחים ישבו יחד. בעיניי זו הפשרה המושלמת.

הוא לא מוכן. הוא חוזר וחוזר על כמה שזה חשוב לו ושהוא לא רואה אחרת.

נקודה חשובה לציון ולהתחשבות: 98% מהאורחים הם סגנון ישיבה מעורבת, כלומר סרוגים.

הרצון שלו להושיב נפרד נובע מאמונה (ואני לרגע לא מזלזלת, אני אובדת עצות) שהנקודה שבה אנו מתחילים את החיים חייבת להיות מושלמת הלכתית, והישיבה בצורה הזאת היא הלכתית.

אצלי זה קו אדום - לא רואה את החתונה שלי בישיבה נפרדת, לא רוצה אותה ככה, לא רוצה להיות עצובה בחתונה שלי, לא רוצה לגרום לאורחים להתפתל מחוסר נעימות, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה.

זה ממש שובר אותי. הוא נעול, למרות שאני מציעה עצת פשרה הוגנת אובייקטיבית!

אני לא יודעת מה לעשות.

זה גורם לי לפחד אפילו. לא טוב לי. ממש לא טוב לי.

הסיכום הוא שנחשוב על זה, בתוספת משפט קטן: "תעשי את הכל לטעמך, זה חשוב וקריטי לי".

ואני לא מסוגלת, לא מסוגלת.

מה אנחנו יכולים לעשות??? אני לא מוכנה בשום מצב ישיבה נפרדת, זה גורם לי להריץ תרחישים בראש שאני לא יודעת איך להתמודד מולם במציאות. לא רוצה להתנות, לא רוצה לקבוע, אבל נראה שהוא כופה עליי ולא זז מיל לטובתי.

תשובה