שאלה
שלום לכבוד הרב.
הלכתי היום לשיעור תורה רגע לפני שאני יצאתי .
אמא אמרה לי לך לכולל של כבוד הרב ע'. וצרפה אלי את אבא...(על שהיה לי איתו לא ארחיב)
צדיק שלקח תחת חסותו בני נוער ובחורים מפוקפקים ושם אותם בבית המדרש.
כשחזרנו.
אמא: מה היה?
אני: לא היה כלום. לשיעור של הרב משה לא הלכתי ואת השיעור שם הפסדתי. מה אני צריך לראות את זה?
אמא: לראות את מה?
אני: את האנשים מוזרים שיש שם. את יודעת שהוא לוקח אנשים מפוקפקים ומלמד אותם תורה.
אמא: לא זוכר את התשובה אבל שיבחה.
אני: ישר כוח אבל זה (לא לרמה שלי ) (או שאמרתי זה לא מתאים לי)(או שאמרתי זה לא אני). אבל מה התוודעתי לכך שחבר טוב מהילדות שלי עבר אירוע טרור והוא הלום קרב. .
אני לא זוכר מה היה הנוסח המדויק של דברי
נקודה חשובה: הרב עושה מלאכת קודש בשמירה על הסדר הציבורי בכך שהוא מחזיק אותם אצלו בבית מדרש במקום שיסתובבו ברחוב אבל אני לא יכול לשבת איתם על דף גמרא ואלו שכן נראים בעניינים לומדים עם עצמם.או בחברותא אליה אני לא מצליח להתחבר.
האם זאת גאווה?
ברור לי שאני עפר ואפר לרגליהם של אותם אברכי אמת שלומדים אצלו ואצל כבוד הרב משה ,אליו הלכתי בתחילה. (ואני לעיתים מתפלל להיות ת"ח)
ואני לא חושב לרגע ש"אני יותר מהם" להפך. ראיתי אותם כמשה רבנו ויהושוע בן נון. אבל אני מפחד\נרתע ומבולבל מול מה שהיה שם. בדיעבד אני מעריץ את ההתלהבות של חלק מהם.
וכמובן. איך להעביר את מידת הכעס? (אמרתי לאמא למה שלחת אותי לשם הפסדתי גם כאן וגם כאן)
לא כעסתי עליה )(בפועל הפסדתי שלושה שיעורים כי הפסדתי גם את השיעור של שעה 8 גם את השיעור של שעה 9 וגם את השיעור אצל הרב אליו הלכתי).
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אין כאן גאווה.
צריך כמובן להקפיד על כיבוד הורים, אבל צריך להסביר להורים שהם לא יכולים לכפות על בנים בוגרים לעשות בדיוק מה שההורים חושבים.
תסביר לאמא שלך מדוע חשוב לך ללמוד במקום שיותר מתאים לך ותלך ללמוד שם.
כבר נאמר 'אין אדם למד תורה אלא במקום שליבו חפץ'.