שאלה
1. מדוע ה׳ צריך לברוא עולם ואדם, הרי אם הוא צריך אותם לאיזה מטרה שהיא, משמע שחסר לו אותה והרי ה׳ הוא ״אין סוף״?
הרמח״ל עונה על שעלה זו ב״דעת תבונות״ שדרך הטוב להיטיב, ללא תועלת עצמית ולכן הוא ברא לנו עולם שעל ידו בני האדם יזכו בחיי העולם הבא ע״י מעשיהם בעולם הזה ולא יקבלו אותו כמתנת חינם
אלא שלפי זה מגיע. השאלה השנייה:
2. הרי בסופו של דבר אם רוב בני האדם לא הולכים בדרך התורה, ומשום כך יזכו לגיהינום וכדומה, הרי בסופו של דבר ההטבה שרצה ה׳ להיטיב איתם היא בסופו של דבר לא הטבה אלא הרעה.
ואם כן חוזרת השאלה מדוע ה׳ צריך לברוא עולם?!
תשובה
שלום
א. כיוון שהוא אין סוף הוא ברא סוף, שמין האמת הוא שגם הסוף יהיה כלול בזה אחרת הא"ס אינו כולל סוף. וזהו צמצום הא"ס להופעת סופיות העורגת אליו, דהיינו שהשלמות תכלול השתלמות.
מעולם האצילות והלאה יש השלמת חוסר, אך יש מדריגה עליונה עוד טרם האצילות, מעל הרצון, וממנה הכל נבע ללא חוסר כלשהו.
בנקודה רמה זו לך דומיה תהילה, ועין לא ראתה אלקים זולתך. ויש לזה קשר למה שהבאת מרבינו הרמח"ל.
ב. סוף כל היש לטובה. ועל כן כל התהליך רצוי עבור המגמה העליונה כשתתממש בכוחות עצמה, אודך ד´ כי אנפת בי. ובכלל זה הגהינם שהוא טובה וחסד גדול של הבורא ב"ה לברואיו לתיקונם.
כל טוב