שאלה
בהלכות תפילין נאמר: ""שיעור זמן של היסח הדעת מתפילין הוא מהלך מאה אמה ואילך"".
אשמח לחידוד ההלכה בשפה פשוטה יותר. מדובר על היסח דעת בזמן התפילה? או לאחר הוצאת התפילין? כי בזמן התפילה אני פחות מרוכז בתפילין עצמן אלא בעיקר בכוונות התפילה.
אין בעיה של היסח הדעת בשעת התפילה. להלן ציטוט מהמשנה ברורה (סי מד סק""ג): ""ולא חשיב הסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש אבל כשהוא עוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא הסח הדעת אם לא שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיר""ש מחמת טרדתו, וכן כשהוא ישן שוכח הבלי העולם, ומ""מ מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן (ב""ח) זולת בשעת התפילה והלימוד א""צ ליתן דעתו בהתפילין""...
תודה רבה. מה לגבי הסרת התפילין עצמן, האם בזמן ההסרה ניתן כבר להשיח את הדעת ולדבר עם אדם שלידי?"
תשובה
בס"ד
שלום רב,
משעה שהתפילין כבר לא על הראש או על היד, אפשר להסיח את הדעת.