אמונה והקפדה על מצוות בצבא

לחייל היקר שלום וברכה,
האמת אני לא יכול שלא להזדהות איתך, התחושות האלו במהלך השירות הן מנת חלקם שלא מעט אם לא רוב החיילים חובשי הכיפות. אשריך שהנקודה הזו מפריעה לך, יש כאלו שאבדו אף את הרגישות לשינויים האלו.

אתחיל באמירת הרגעה. עד כמה שהנושא כאוב וחשוב, ישנה טבעיות שזה יקרה ולא חלילה איזשהו פגם בך. אנו חיים בסביבות מסוימות ואין ספק שלסביבה השפעה.

אך בכל זאת מה יש לעשות?
בעיני חשוב מאוד לשמור על התמלאות, אפילו מילוי קל. אם לדוגמא נושא הלשון "הפסיק" להפריע לך(עד כדי כך שזה מפריע לך!) אולי שווה ללמוד משהו הקשור לשמירת הלשון - הלכה קטנה בכל יום-ותו לא. שזה יהיה הדבר הקטן שלך. הזריקת חיבור הקטנה שלך!

כמו כן שווה אולי לשמור על קשר אפילו בסמסים עם דמות תורנית אותה אתה מעריך- רב\חבר\חבר רב וכד´. דבר זה ישמר אצלך את הקישור ואת המקום ממנו חוצבת.

בנוסף שווה לבחור דבר אחד, עיקרון אחד עליו לא תוותר בשירות - לדוגמא קריאת שמע על המיטה, ברכת המזון שלוש תפילות או נטילת ידיים שציינת שזו דוגמא מצויינת - לקחת דווקא משהו שלכאורה אפילו כבר לא איכפת לך ממנו ולייקר אותו, להפוך אותו למשימה שלך לא ברמה ה"דתית" אפילו אלא ברמה העקרונית של דבר עליו אתה מקפיד על אף הקושי. משהו עליו אתה לא תוותר ויהי מה - וזהו תהיה נקודת ההשקה שלך לדמות שלך אליה את מתגעגע - הדמות ש"לה היה מפריע".

ובשולי הדברים אחזור מעט על מה שפתחתי - עצם זה שמפריע לך שלא מפריע לך מעיד עליך רבות כי לא שכחת, וכי למעשה - זה כן מפריע לך. רק לא בגלוי, ואין בך כבר את הזעזוע - כי לכח ההרגל יש את כוחו הוא.
לכן אני שב ואומר כי שווה לך נקודות ההתחדשות ונקודת השימור שהצבתי לעיל. ומי ייתן והדברים האלו יהיו לך לברכה, ותשפיע הלאה עד כדי שאתה תהפוך מגדלור לסביבתך.
בהערכה עצומה
חנן.
hananb1081@gmail.com