שאל את הרב

מצוות שקשורות ללב וללשון..

חדשות כיפה חברים מקשיבים 21/01/16 14:29 יא בשבט התשעו

שאלה

היי:-) קודם כל ממש תודה על כל מה שאתם עושים אתם באמת מדהימים ועוזרים:-)

שיש את כל המצוות שאסןר לקלל לא תיטור ולא תיקום ולא לרכל או לומר לשון הרע לדעתי היהדות מדהימה שהיא דורשת ליצור את החברה המושלמת. אבל מה לעשות לא כולם מתייחסים או מודעים לממצוות האלה וזה קשה... אני משתדלת כן להקשיב לכל המצוות האלה וחברות שלי לא.. ושהן מקללות אותי לפעמים בצחוק אז אני לא כל פעם אשתיק אותם אלא אני פשוט אומרת מה לעשות? ואז מעבירה נושא או מדגדגת אותן אבל לא אומרת סתומה משתדלת כי זה באמת מסוכן לנשמה.. וחברות שלי אפילו לא רואות במילה הזאת ענין... ועד עכשיו זה היה סבבה אבל תמיד אמרו לי שאני תמימה ובחיים האמיתיים מוחצים על אנשים כאלה אז אני באמת חושבת.. ה' נתן מצוות שבאמצעותן דורכים עלי? ? אני מבקשת משהו ולא נותנים לי אני אתן וימשיכו לעשות את זה.. יקללו אותי ואני לא אקלל ושאני לא מוציאה את זה במילים זה יוצא בדמעות ואז אני הולכת ואז רגשי.. גם לפני שנה למדתי במשך כמה חודשים כל יום על הכעס ואני מרגישה שזה ממש עזר לי אבל עבר המון זמן ואני כועסת המון בזמן האחרון.. ואין לי זמן ללימוד על כעס כי אני משתדלת בבוקר לפני התפילה ללמוד מסילת ישרים אחר כך לשון הרע קצת ואני לא תמיד מספיקה ואני בהמון תנועות ושיש זמן פנוי עד שיש.. אני מעדיפה לנוח ולא להוסיף על הלימוד של הבוקר.. מה לעשות? ושוב תודה רבה:-)

תשובה

שלום לך,
נראה שאת מאוד מאוד משתדלת לעבוד ולהתקדם,
וזה נפלא ומצוין.
זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה מאיתנו,
הוא הביא אותנו למסלול מיוחד של חיים,
שביל מיוחד לכל אחד שבו הוא צריך ללכת,
ובתוך השביל הזה לכל אדם יש את ההתמודדויות שלו,
הנקודות שעליו הוא צריך לעבוד,
הנקודות שמהם הוא צריך לצמוח.
יש כאלה שמאוד נוטים לכעוס בקלות,
ובאמת בשבילם יש הרבה עבודה על מידת הכעס,
יש כאלו שמטבעם הם אנשים יותר רגועים ולכן אצלם הכעס זו לא עבודת חיים אלא מידה אחרת,
יש כאלה שהם מאוד ותרנים וגומלי חסדים עד כדי כך שהם יכולים לתת את כל כספם לעניים ולהישאר בלי כסף לאכול ואז העבודה שלהם היא ללמוד לתת במידה הנכונה,
וחלק מהעניין זה לגלות איפה הנקודות שעליהם אני צריכה לעבוד,
מהם הנקודות שכדאי לי להתקדם מהם.
אם מישהי שמטבעה היא ותרנית תרגיש שהיא צריכה לעבוד על עצמה להמשיך לוותר זה לא יוביל אותה למקומות טובים.
הרמב"ם בשמונה פרקים מדבר על כך שבאופן כללי האדם צריך ללכת בדרך האמצע לגבי כל מידה.
(אם בצד אחד יש קמצן ובצד השני את הפזרן אז האדם צריך ללכת בדרך האמצע ולהיות נדיב), וכדרך ריפוי, אם הוא מרגיש שהוא בקיצוניות אחת,
כלומר פזרן, אז כדי להגיע להיות נדיב הוא צריך לזמן מוגבל להיות קמצן עד שיגיע לדרך האמצע להיות נדיב.
ממה שכתבת אני מבינה ממך שיש לך הרבה כוחות לעבוד.
שאת רוצה ומכוונת לזה רק לא בטוחה אם את עובדת על הנקודות הנכונות,
אני מציעה לך לחשבת עם עצמך ולחשוב על הנקודות שאת מרגישה שאולי לא מספיק מבוררות,
ולפי מה שהרמב"ם כותב לבדוק מה צריך לעשות כדי להגיע איתם לדרך האמצע. (הוא מפרט על זה בפרק רביעי).
אולי העבודה שלך עם עצמך זה באמת לשתוק, ואולי דווקא לדבר ולהגיד שמפריע לך שמקללים אותך.
תנסי לחשוב מה יותר קשה לך לעשות ומה הנטיה הטבעית שלך,
בד"כ העבודה שלנו עם עצמנו זה דווקא על הדברים שיותר קשה לעשות.
לגבי החברות,
את כותבת שאת מרגישה שהן לא הולכות בכיוון שלך של עבודה והתקדמות על המדות וזה מאוד מפריע לך.
זה מובן שזה מפריע כי עבודה בקבוצה היא הרבה יותר נחמדה והרבה פעמים מועילה.
כשזה לא קורה,
לפעמים אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתחזק בעובדה שלכל אחד הקב"ה נתן את השביל שלו,
והשביל שלך לא תלוי בשבילים אחרים,
ותשמחי בך ובכוחותייך שבחרת לצעוד בשמחה בשביל שלך,
לצמוח מכל התמודדות וניסיון וללכת בו באומץ ובבטחה.
ובע"ה הקב"ה ישלם שכרך.
הרבה בהצלחה,
בדרך.
את מזמנת לפנות אלי למייל בשמחה,
נעמה
tepernaama@gmail.com

כתבות נוספות