שאלה
[לרפואת מרינה בת פאולינה ונפגעי הטרור בתוך שאר חולי ישראל]
[מתוך דרשת הרב נתנאל יוסיפון לפרשת וארא]
בריסל הפכה ל[עיר רפאים]...
הכל היה סגור וזה לא מצב אופייני לסופי שבוע.
התושבים נדרשו להישאר בבתים, הלימודים בוטלו ושגרת החיים השלווה שובשה לחלוטין.
כוחות צבא ומשטרה נמצאים בכל מקום וצלפים עומדים על הגגות ברחבי העיר.
בתי קולנוע, מסעדות, פאבים, תיאטראות ואפילו הרכבת התחתית נסגרו'.
"אני ממש מופתע מ[ההשפעה על הטרוריסטים] שהצליחו לזרוע פחד", אמר אחד מתושבי העיר,
"אני מרגיש שהפסדנו להם, ובכך [הפסדנו את החופש] לעשות כל העולה על רוחנו". (מתוך העיתונות, בעקבות החששות האחרונים ממתקפות טרור).
והשבוע בתל אביב (מתוך העיתונות) – 'על מסרי ההרגעה של המשטרה לציבור, נכתב ונאמר - "הסכנות היום-יומיות לציבור, גם אם המחבל איננו מסתובב ברחוב, הן לא פחותות.
לא ייתכן שרוצח אחד [ישבית את המדינה]. צריך לחזור לשגרה תוך כדי דריכות".
בארצנו הקדושה והאהובה, הסובלת מאויבים ומחבלים רבים, מתלבטים רבים פעם אחר פעם – [האם לשנות מאורח החיים בעקבות הטרור, או להמשיך ולדבוק בשגרת החיים?]
מחד – עומדת המצווה '[ונשמרתם לנפשותיכם]',
מאידך – דווקא המשך שגרת החיים תוכיח לאויבינו, שאין בכוחם לנצחנו, והמוטיבציה שלהם לביצוע פיגועים תפחת, ונמצאו הנפשות נשמרות.
ב[פרשת וארא], אנו מוצאים את משה מתרה פרעה, לפני הנחתת חלק מהמכות.
בהתראה לפני מכת הברד, משנה משה בלשונו ואומר (ט, יד): "[כי בפעם הזאת, אני שולח את כל מגפותי אל ליבך...]".
הלשון – '[כל מגפותי]' מתמיה את המפרשים – מדוע דווקא מכת הברד נקראת 'כל מגפותי'?
[רש"י] במקום מתרץ את הקושיא, ואומר שלשון זו מכוונת למכת בכורות:
"למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות".
תירוץ זה תמוה מאד, שהרי אמנם אפשר להבין שמיתת הבנים הבכורים קשה למצרים יותר מכל הצרות, אבל דברי משה נאמרו [לפני מכת ברד] ולא מכת בכורות.
המפרשים התקשו בכך. יש המתרצים שהמכות [מחולקות ל'סדרות של מכות'], כדברי רבי יהודה שהיה נותן סימנים במכות – דצ"ך עד"ש באח"ב.
וכך, מכת ברד היא [הפתיח] לסדרת המכות האחרונה – באח"ב, המסתיימת במכת בכורות. לכן, דברי משה נסובו על מכת בכורות.
ה[שפתי חכמים] מתרץ, שעלינו לנקד את רש"י באופן שונה מההבנה הפשטני