דוד ובת שבע

שלום

בארו חז"ל ברוח קדשם, שדוד לא חטא באשת איש אלא בא על הפנויה משום שהיא קבלה גט כמנהג חיילי דוד לפני הקרב. לכן יכל להמשיך לחיות עימה לאחר ביקורתו של נתן, משום שאינה אסורה לבעל ולבועל כאשת איש שהרי היתה גרושה כשבא עליה. לגבי אוריה, הוא היה חייב מיתה משום שמרד במלכות.
נטיית דוד אליה נבעה מכך שמבחינה סגולית ראויה היתה לו משבע ימי בראשית, אלא שאכלה פגה, דהיינו לא המתין דיו.
החטא היה על הדרך שבה נעשו הדברים, שלא בישרות המתאימה לרמה העליונה של דוד מלכנו. למשל הריגת אוריה בחרב בני עמון שהיה בטומאה ולא בקדושה.
המקרא מתאר את הדברים כאילו חטא באשת איש, וכאילו רצח את אוריה, משום שבמעלת דוד זו החומרה כאילו עשה כך. בעוד באמת היתה פנויה ואוריה בן מוות, אלא שלדוד דקדק ד' כחוט השערה.

הוא התמנה למלך עוד קודם לכן. הוא נענש בכך שהעובר מת, וקם עליו אבשלום למרוד בו.
הוא חיבר תהילים משום ששב בתשובה שלימה, ואין קדוש ועליון לנו מאשר דוד המלך שכל חייו היה דבק בד' ומלא געגועים אליו ולתורתו. הנביאים מעידים עליו בכל עת, כשמשווים כל מלך אליו, אם היה ישר כדוד אביו אם לאו. הוא הסרגל שלנו.

החטא היחיד מלמד על הכלל- כל חייו היה צדיק תמים, זולת מקרה אוריה במה שלא נהג כפי מדריגתו.

כל טוב