שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה שמטרידה אותי מזה זמן מה.
ב"ה זכיתי בהורים מקסימים אוהבים ומעורבים בחיי.
אימי אשת חיל בת 70 עדינה ורגישה. הדיבור איתה תמיד צריך להיות עדין ובטונים נמוכים, כיוון שאם לא היא נעלבת בקלות.
לעיתים ישנן מעידות, ובעיקר בזמני לחץ עם הילדים קורה שהיא פונה אליי ואני משיבה לה בטון מעט גבוה. הדבר בדר"כ גורם לכך שהיא תעלב. מכאן קצרה הדרך ל"תקופת צינון" – מספר ימים בהם אני זוכה ליחס קר ממנה (כאילו בשביל ללמד אותי לקח), עד שהיא חוזרת לתפקד כרגיל.
הבעיה היא שבמידה ואבוא לבקש סליחה הדבר לא יגרור את קבלת הסליחה ויאריך את משך תקופת הצינון משמעותית (כאילו מכיוון שנתתי משנה תוקף לכך שלא התנהגתי כראוי ולכן אני ראויה לעונש ארוך יותר).
אני הצעירה במשפחה והתנהלות זו חוזרת על עצמה גם עם חמשת אחיי ואחיותיי הבוגרים.
כתוצאה מכך הפסקנו לבקש סליחה ממנה, ודרך ההתמודדות היא פשוט "להמשיך הלאה", לקבל את תקופת הצינון כדבר שאין מה לעשות נגדו ולחכות שהיא תחליט שתם זמננו כ"פושעים" וניתן לשוב ולהתייחס אלינו בחום.
אי בקשת הסליחה נגרמת בעיקר מפחד מפני הארכת "תקופת הצינון".
אציין כי אימי אשת חיל ורב בה הטוב על הרע עד מאוד למרות שאני מפרטת כאן רק את קשיי איתה.
אני יודעת שההתנהלות הנ"ל איננה נכונה אך לא יודעת כיצד עליי לנהוג, בעיקר מתוך רצון שלא להאריך את תקופת הצינון הנגזרת עליי.
אודה לתשובתך, שבת שלום.
תשובה
שלום
מכיוון שתקופת הצינון הארוכה תצער גם את אימך, וודאי היא אינה מעדיפה זאת על פני קרבה אלייך, והיא גם יודעת שאת מצטערת על מעשייך, אזי אין לבקש סליחה, ובכך תקוצר התקופה הזו. שכתבו התו'ס שרצונה של האם הוא כבודה.
על כל פנים, לפני ראש השנה הקפידו כולכם לבקש סליחה.
כל טוב