שאלה
שלום כבוד הרב,
אני נמצאת כרגע בקונפליקט מעט מורכב. לפני כחודשיים הכרתי בחור ויצאתי איתו למספר פגישות.
לאחר בחינה והסתכלות על תכונותיו הוא התגלה כבחור מקסים ואיכותי,שאפתן ובעל מידות טובות.כביכול,יש בו הרבה תכונות שרציתי בפרטנר שלי לחיים.הבעיה העיקרית היא שלא פיתחתי אליו רגשות עמוקים,כאלה האמורים להתקיים בין בני זוג.והוא מצידו כן פיתח רגשות אלו.
בהיכרויות, מצד השכל ישנה חשיבות גדולה לבדיקה והסתכלות על תכונות הצד השני באופן מעמיק ובחינה האם הן מתאימות לי..מאידך,חלק בלתי נפרד בכל מערכת יחסים הוא הרגש.צריכה להיות משיכה בסיסית כזו או אחרת על מנת לקיים קשר טוב ותקין.ופה יש לי תחושה,שאין מספיק רגש.(על אף שאני בן אדם יותר רגשי משכלי).
כמו כן,ישנו עוד עניין המפריע לי מעט.המראה שלו,שהוא נחמד,אבל לא בדיוק מה שחיפשתי.
שאלתי היא,האם לתת צ'אנס לקשר הזה על אף הדברים שציינתי,(כי אם מסתכלים על היתרונות,הוא בחור טוב באמת,)ואולי הרגש יגיע עם הזמן ,או לסמוך על האינטואיציות הרגשות ההתחלתיים שלי ולהפסיק את הקשר?
אשמח למענה..
תשובה
שלום
אני מבין את ההתלבטות.
הקב"ה מעניק לך את יכולת ההכרעה על חייך בדברים אישיים מעין אלו שאינם הלכתיים, ולכן לא אחליט בשבילך אלא אכתוב כיצד אני רואה את עולם הזוגיות בהקשר הראשוני.
הזוגיות בתחילת הנישואין צריכה לעמוד על בסיס שכלי בעיקר, כמו גם על המשיכה הבסיסית לשני.
הרגש הוא גפרור, בקל ניצת ובקל כבה, והוא נפעל מהלך החיים שעוד יתפתח ביניכם כזוג. הרגש אינו שיקול מכריע בפני עצמו. אמנם החיבור המנטאלי הכללי יש בו ערך, דהיינו מידת הסימפטיה והאמפטיה לאישיותו.
כל זוג שתשאלי לאחר עשר שנות נישואין, יעיד בפנייך שהם מכירים אחד את השני באופן שונה לחלוטין ממה שהכירו בתחילת הקשר. ההכירות הראשונית של פגישות היא שטחית מאד, ונועדה רק לסנן בעיות ניכרות וליצור קשר בפני עצמו. לא לבדיקה אמיתית בכל היקף האישיות, שכן דבר זה לא אפשרי בפגישות אלא בחיים של שנים.
שבי עם עצמך, בחני היטב את הידידות השכלית ואת נטיית הגוף. התפללי על כך, והחליטי. אם עשית כל ההשתדלות הזו, ד' אינו מביא לידך תקלה, שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.
בהצלחה