אני רוצה לדבר עם בנות!

לק״י

שלום לך צדיק!
דבר ראשון אני רוצה להרגיע אותך – הכל נורמאלי ובסדר גמור!
אחרי שעברנו את המשפט הזה אפשר להמשיך בתשובה ואולי בצורה יותר רגועה.
ראשית, אני רוצה להגיד שאני ממש מעריך אותך.
עצם זה שאתה בא וכותב שאלה בענין הוא דבר עצום בעיני ואני רוצה להגיד תודה לך על זה שיש לי את הזכות לכתוב תשובה ולנסות לעזור לך עם הנושא הזה.
שנית, אני לא יכול לדבר על מה שקורה ביישוב שלכם ואם מגזימים או לא, ואפילו מה בדיוק אומרים כי אני לא יודע באיזה יישוב אתה גר, והאמת זה גם לא כזה משנה כי ההלכה מכירה ברצון הזה ולכן יש הלכות לגבי זה.
לצערנו, הרבה מאוד רואים את זה כאסור כך ואסור אחרת וכו´ ולא מבינים את המסר העצום שעומד מאחורי כל ההלכות – משנה סדורה של מהות ועומק הקשר בין זכר ונקבה ועד היכן זה מתבטא.
יש פה הדרכה, הלכה למעשה כפשוטו, של איך נראים חיים זוגיים (בפן המעשי, ומתוך כך גם בפן הנפשי).
זה מלמד אותנו שההלה מכירה ברצון ובצורך של השיחה עם בני המין השני, ואין בכך שום דבר פסול כשהוא נעשה בצורה נכונה.
אתה לא צריך להרגיש מוזר אלא להבין שאתה מתפתח לא רק פיזית אלא גם אמוציונאלית, מילה קצת מורכבת אז הנה היא בעברית – רגשית.
אז מה עושים עם זה? האם להתעלם מזה?
דבר ראשון, מבינים שזה חלק מתהליך ההתבגרות.
דבר שני, לא צריך להתעלם מזה אלא הפוך – להבין את זה.
התקופה הפשוטה אולי לא תהיה קלה כי אתה תתמודד עם זה, ובמקרה הכי חיובי גם תלמד לחיות עם זה.
האם זה אומר שעכשיו החיים יהיו מלאי ייסורים?
מאוד מקווה שלא, אבל זה באמת תלוי בך.
האם לנסות את זה?
פה אני חוזר לחז"ל ולהבנה שיש גם צורך לנתב את הרגשות והרצונות, בעצם לזכור שאנו בני חורין, ולא רק בפסח.
אנו בני חורין ששולטים ביצר שלנו כשאנחנו יודעים איך, אם מתנדבים במקום מעורב, לא להיגרר אחרי הרצון לדבר כשמדברים על מה שצריך ושומרים את כל מה שהשיחה יוצרת – קשר (זוגי, במקרה הזה), לזמן הנכון.
ברור שפה יש המון מה להרחיב ולהגיד אבל יש פה הרבה מה לחשוב עליו ואם יש עוד שאלות בנושא הזה או בנושאים אחרים אתה תמיד יכול להרגיש בנח לפנות ולשאול.
אני מקווה שזה עזר,
נתנאל
netanelweil@gmail.com