שאלה
שלום רב,
לאחרונה עברתי לגור בשכנות לחברה שלי, ומאז אנחנו לא מסתדרות.
היא מוציאה עליי המון כעסים ותסכולים שיש לה, ואני מטבעי נוטה לספוג ולהיות מעין שק אגרוף שלה. אני מרגישה שהיא שואבת ממני המון אנרגיות, והתחלתי מרוב תסכול לדבר עליה עם חברה אחרת, ומציק לי מאוד שאני מדברת לשון הרע, כי זה לא אופייני לי.
בשבוע האחרון, הגיעו מים עד נפש וביקשתי ממנה שנתרחק כי קשה לי ככה, ואני לא נרדמת מרוב שהמצפון מציק לי. אני לא יודעת אם זה בסדר, והאם זה בבחינת שמירת מרחק משכן רע או חבר רע... או שאני צריכה להתעלות על עצמי ולנהוג אחרת. כרגע בחרתי להימנע מקרבה יתרה אליה...כי כל הסיפור גורם לי להרגיש רע.
תודה מראש על זמנך :)
שבוע טוב
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על הרגישות, ועל הרצון לברר את דרכה של תורה.
עיקרון יסוד בתורה הוא ״הרחבת המעגלים״, כלומר: התורה לימדה אותנו שהציווי הוא ״ואהבת לרעך כמוך״, לאמור: הדברים מתחילים באהבת עצמנו, ואדם מתחיל בגרעין הקיום שלו עצמו. על כן נאמר כי ״חייך קודמים לחיי חברך״, וכי ״שלך קודם לשל כל אדם״. אין מדובר באגואיסטיות, אלא בהכרה של התורה שדווקא כאשר זכותו של האדם לקיום העצמי שלו מתממש - הוא יכול להיפתח.
לאחר מכן, אנחנו מחויבים להיפתח ולהרחיב מעגלים, לפי יכולתנו. לראות לא רק את עצמנו, כי אם גם את הסובב אותנו, את צרכיו, את הוויתו, ולעשות כמיטב יכולתנו, בכפוף לצעד הראשון, לאמור: בלי למחוק את עצמנו.
על כן, טוב יהיה אם תלכי בדרך זו. התחילי קודם כל בעצמך, ואם הקשר הזה עושה לך רע - את לא מחויבת בו, וטוב יהיה גם אם לא תחיי באופן מתמיד בנקיפות מצפון, כי הם לא מביאות שום דבר טוב. לאחר שתחושי שאת עומדת על הרגליים של עצמך, ויש לך גם את היכולת להרחיב מעגלים, להקשיב לתסכולים של אחרים וכדו׳ - עשי זאת במידת יכולתך. אל תדרשי מעצמך את מה שאת לא מסוכת לעשות, ובד בבד אל תתכנסי רק בתוך עצמך בלי לראות את הסובב אותך. הכל במידה.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב