שאלה
פרשת השבוע, פרשת "[תולדות]" מספרת ברובה על מערכת היחסים ה"לא הכי טובה" (בלשון המעטה) בין שני התאומים בני יצחק - יעקב ועשיו.
בין הסיפורים הללו מספרת לנו התורה סיפור מוזר, ואולי קצת בעל [ריח אקטואלי]...
כמו שאר אבותינו, גם ליצחק היה מקנה רב וצאן ובקר לרוב. וכיוון שבארץ אין הרבה מעיינות מים ונחלים – חפר אברהם בארות בכמה מקומות – פעולה מתבקשת כדי [להתפרנס בארץ].
"[וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו*סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר]" (בראשית, פרק כ"ו פסוקים י"ג – י"ד).
אפשר לשאול שאלה תמוהה: למה שתושבים יתנגדו לחפור בארות ב[אזור יבש וצחיח]?
הרי זה יעזור להם ולמקנה שלהם מאוד!
חז"ל באמת התקשו בהבנת ההתנהגות ההזויה של הפלישתים והציעו כמה פירושים.
פירוש אחד היה שאולי הפלישתים חששו שחפירת בארות [תקל על אויביהם לכבוש] את השטחים שלהם.
פיריש שני היה שהבארות [יקלקלו את האדמה] ויקלקלו את האיכות שלה.
ופירוש שלישי היה שהפלישתים [לא רצו לתת למשפחת אברהם תחושות בעלות] על מקומות בארץ.
דומה שהמקרא מציע פירוש משלו – ה[קנאה]!
אדם שרואה את חברו שלא מתעצל, מתאמץ ומצליח עשוי להיגרר לקנאה. והקנאה יכולה להוביל אותו לשני מקומות.
האחד: "[קנאת סופרים תרבה חוכמה]" – הוא ירצה [ללמוד] ממעשיו של חברו, ולחקות אותם.
השני: "[קנאה]": רצון להרוס את ההישגים של החבר = "גם לי גם לך לא יהיה".
כנראה שאין חדש תחת השמש.
תנועת ההתיישבות הציונית הביאה ברכה לתושבי הארץ, היהודים והלא יהודים, כמעט בכל מקום שהגיעו אליו.
ארץ שוממה הפכה בידי המתיישבים היהודים לארץ פורחת!
ומה הייתה [תגובת תושבי הארץ] בימים ההם?
האם קבלה ורצון ללמוד, או קנאה שהובילה להרס ושנאה?
יצחק אבינו לא נשבר ולא התייאש גם אחרי שקרא לבאר השנייה שחפר "ש(י)טנה", משום שגם עליה רב עם פלישתים.
הוא העתיק את מקומו וחפר באר חדשה שנקראה "[רחובות]":
"[וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ]" (שם, פסוק כ"ב).
בסופו של דבר הארץ תהיה