אהבת ה' ויראת ה'

שלום לך רחל יקרה!

שמחתי לקבל את שאלתך. שמחתי לקרוא שיש בך רצון לעבוד את ה´ כמו שצריך ועל-פי מה שנכון. זה לא ברור מאליו. זהו רצון כנה ואמתי שבע"ה תפתחי אותו ותלכי איתו הלאה. הרצון הוא המניע של החיים שלנו, ובדרך-כלל כשאנחנו באמת רוצים דבר מסוים, אנחנו נלך איתו עד הסוף, אני מאחלת לך שתמשיכי לרצות לעבוד את ה´ כמו שצריך ושהרצון הזה יגיע לידי מימוש מעשי.

בשאלתך ציינת כמה מושגים, אהבה, יראה, גן עדן, גיהנום. לפני שנסביר מה הקשר בין המושגים הללו, כדאי שנברר אותם אחד לאחד. רק לפני שנתחיל, חשוב לציין שהדברים שלהלן לקוחים מהרמח"ל בספרו ["מסילת ישרים",] ספר מומלץ מאוד כמדריך לעבודת ה´, ברור ופשוט, הפרק שנוגע לשאלה שלך הוא "בבאור יראת החטא". מוזמנת לעיין בעצמך בדברי הרמח"ל ואולי תביני ממנו יותר ממה שתביני מהדברים כאן.

[יראה.]
יש שני סוגי יראה:
היראה האחת היא [יראת העונש,] אדם ירא לעבור על דבר ה´ בגלל העונשים (בין פיזי ובין רוחני) שיבואו עליו אחרי שיחטא. יראה זו היא היראה הנמוכה ביותר, ומשאלתך מתקבל שאת הבנת זאת. בעצם אפשר לומר שאדם שיש עליו רק את יראת העונש הוא אדם שעושה מצוות בשביל עצמו, בעצם אדם כזה דואג שהוא לא יקבל עונש ויהיה לו טוב בחיים.
כאן נתייחס למושגים שהזכרת [גן עדן וגיהנום]. קטונתי ואני לא מבינה במושגים אלה, מפני שלא הייתי שם עדיין אז אני לא יכולה להסביר לך מה הם. מה שאני מבינה בכל זאת שהמושגים הללו הם מעיין מחווה שניתן לאדם לאחר המוות בעקבות המעשים שביצע בעולם הזה. ואם את נורא רוצה את יכולה לקחת את המושגים הללו לכיוון יראת העונש.

היראה השנייה היא [יראת הרוממות], שבה אדם מתרחק מהעברות מפני כבודו הגדול של ה´. אני מבינה שיש משהו גדול ממני ולכן אני מכפיפה את רצוני לרצונו. או בגישה ההפוכה, אני מבינה את ערכי הדל והשפל מול גדולתו של ה´ ולכן נאמנה לדברו. במילות הרמח"ל: "שהאדם ירחק מן החטאים ולא יעשם מפני כבודו הגדול יתברך שמו, כי איך יחל או איך יערה לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו?"
נכון שקשה יותר להגיע ליראת הרוממות מליראת העונש אבל היא היראה היותר נכונה ועליונה. אפשר להגיע ליראת הרוממות "מתוך ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו יתברך ועל פחיתותו של האדם", כלומר באמצעות התבוננות במציאות ה´ בעולם כמל מלכי המלכים (ותוסיפי מעצמך את יתר התיאורים שאת מייחסת לה´) לעומת מציאותי השפלה והקטנה.
אם נסכם את היראה הזו, אפשר לומר שיראת הרוממות מביאה אותי להזהר לא לחטוא מפני החשש מפגיעה בכבוד שמים,

[אהבה.]
אהבת ה´ היא התחושה והמחשבה שבכל רגע שלי בחיים אני רוצה לעשות את מה שמוצא חן בעיני ה´. לחשוב בכל דבר שאני עושה מה הוא היה חושב על הדבר הספציפי הזה ועל פי המחשבה הזו לפעול. לעשות מה שמשמח אותו. כמובן אנחנו מגשימים את הקב"ה יותר מדיי ולכן אפשר להגיד במילים אחרות, אהבת ה´ היא התחושה שבכל רגע נתון אני רוצה לעשות את דבר ה´, להופיע את רצון ה´ כי זהו רצונו. הכל נעשה מתוך אהבה אליו ולדרכיו.
איך מגיעים לאהבת ה´? אני ממליצה לך לפתוח את ספר אורחות צדיקים, בשער האהבה, שם המחבר מפרט ממש כיצד אפשר להגיע לאהבת ה´. במשפט אחד שמצריך עיון מעמיק- "שיאהב את השם אהבה גדולה ויתרה רבה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם יתברך".
ועוד עניין על אהבה, האורחות צדיקים מסביר שקיום מצוות מאהבה הוא קיום שנובע מתוך ידיעה [שהמצוות הן האמת.] אני מקיימת את דבר ה´ כי זוהי האמת המתגלה בעולם ואני רוצה לחיות חיי אמת ולא חיי שקר. אבל זה על קצה המזלג וכדאי שתעייני בספר עצמו.


טוב, נעצור שנייה. תחשבי על המושגים שהגדרנו כאן, איך אפשר לחבר את כולם יחד לעבודת ה´ אחת?
יראה ואהבה הם שני כוחות בלתי נפרדים מעבודת ה´. גם אם נראה שהם סותרים זה את זה. בעבודת ה´ אנחנו נמצאים בשני סוגי מעמד: [עבד ובן], והיראה והאהבה מביאות אותנו לשניהם.
עבד הוא מחויב לאדון שלו, חייב לעשות את ציוויו של האדון, גם אם הוא לא רוצה, גם אם לא בא לו וגם אם הוא לא ´מתחבר´ לציווי. איזה יחס שורר בין אדון לעבד? בוודאי שיראה. בלי יראה אי אפשר ליצור מחויבות כלשהי. לכן בגיל קטן אנחנו מלמדים שיש שכר ועונש למצוות, כי זה קל לתפוס בתור ילד, זה מחייב את הילד בצורה מסוימת.
לאחר שיש מחויבות מסוימות וכשהילד גדל אפשר להסביר לו יותר את ההבנה של יראת הרוממות ולעבור למעמד של הבן. אני רוצה לא לפגוע בכבוד של אבא שלי, על כן זה מחייב אותי להתייחס בכבוד הראוי לאבא שלי, לעשות רק מה שהוא רוצה. מעשים שלי שעלולים לפגוע בכבוד שמים. הבן לא רוצה לפגוע בכבוד אביו ולכן הוא עושה את דברו.
אחרי שיש מחויבות לאבא שלי אפשר לדבר על סוג הקשר שיש ביננו. ולדבר על אהבה. ואז אם יש אהבה אז נעשה הכול בשביל לשמח את הנאהב. אני אוהבת את אבא שלי ולכן אני מְרַצָּה ומשמחת אותו באמצעות הדברים שהוא ציווה עליי ואני אעשה אותם בדרך הכי טובה כי אני רוצה לשמח אותו מאוד.

המקום של היראה עוזר לנו להיכנס לפרופורציות. אולי בא לי לדבר לשון הרע אם אני מבינה שיש לזה מחיר, מחיר בשכר ועונש ומחיר בפגיעה בכבוד שמים אז אני אמנע מזה (אם אני מבינה את המשמעות כמובן של המחירים). אדם שעושה דבר רע, הוא פוגם בעולם, בעצמו ובמציאות ה´ בעולם ולכן המקום של היראה עוזר לנו לא לפגום בעולם.
כמובן שראוי לכל אדם לא להישאב למקום של היראה בלבד. המקום של היראה הוא חשוב והכרחי בתור פתיחה, אך המהות נמצאת באהבת ה׳.
לאחר שיש מחויבות לבורא העולם, אפשר עכשיו לדבר על קשר. אפשר ליצוק משמעות למערכת היחסים שנרקמת, ״לזוגיות״ המיוחדת. מהות החיים היא-״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. לחפש את טעמי המצוות ולנסות להתחבר, ללמוד תורה במקום שהלב חפץ, שעושה טוב לנשמה ולחיבור שלה עם יוצרה, לשיר לה׳, להלל, לפאר, לשמוח בכל דבר שאנחנו עושים ולכוון לשם שמים.

מאחלת לך שתמצאי את המסלול המתאים לך בעבודת ה´ בשמחה ובנחת.

מוזמנת לשאול ולהתייעץ על כל דבר ועניין במייל המופיע כאן למטה.

הרבה שמחה וטוב,
רינת rinathaber@gmail.com.