החלטת ה rca נגד מינוי נשים לפסיקת הלכה ונגד העסקתן

שלום

עמדתי נכתבה כאן-
https://www.kipa.co.il/now/17/60652.html

זו אינה החלטה של ארגון רבנים בחו"ל, אלא דעתם של כלל הפוסקים מקדם ועד ימינו.

אולם עד שאתה שואל על עניות דעתי, נחזור על הראשונות מה אמר גדול הדור בארה"ב הרב סולוביצ´יק זצ"ל, על הגישות הרפורמיסטיות המבקשות לשנות סדרי בראשית בעולם התורה ודרכי הפסיקה, ולהמציא המצאות כאילו רבותינו הראשונים לא ידעו זאת.
גישות החושבות שאנו נאורים יותר מהאמוראים ומהראשונים, ללא ענווה. גישות המבקשות לכופף את דברי הגמרא ופשטי התורה שבכתב ובעל פה, כלפי התרבות המערבית.

כך אמר בהרצאתו בפני רבני ישיבה יוניברסיטי בשנת התשל´ה, והדברים נכונים מאד לימינו-

"עלי למלא חובה. האמינו לי, אני עושה זאת בכאב לב. אתם מכירים אותי, מעולם לא הבעתי ביקורת על מישהו; מעולם לא תקפתי מישהו. מעולם לא העמדתי את עצמי כבורר או שופט המסכים או מגנה דעות שבני אדם הביעו, אבל היום כלו כל הקיצין. אני מרגיש שחובתי למסור את ההצהרה הבאה:

חז"ל הדגישו פעמים רבות את חשיבות מדת הענוה, שאדם בעל גאוה לעולם לא יוכל להיות תלמיד חכם גדול, מכיון שתלמוד תורה פירושו להפגש עם העליון-על-כל ית´ שמו. כשבריה מוגבלת פוגשת את הבלתי מוגבל, את בורא העולם, מובן מאליו שפגישה זו חייבת להוליד רוח ענוה. ענוה מביאה להכנעה, להתבטלות.
מה אנו מבטלים בפני העליון-על-כל יתברך שמו?
ראשית אנו מבטלים בפני האינסוף את ההגיון היומיומי, מה שאני מכנה ´ההגיון של הביזנסמן´, או ´ההגיון של האיש האוטיליטרי´ , ואנו מקבלים ללא סייג את ההגיון של סִינַי.
שנית, אנו מבטלים את הרצון היומיומי המאוד אוטיליטרי (תועלתני), המאד שיטחי, ואנו מקבלים ללא סייג רצון אחר, הרצון של סיני. כאשר הרמב"ם מבאר מהי קבלת עול מלכות שמים, כשהוא מסביר את המשנה: ´מפני מה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע, שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה´, הוא מונה את יסודותיה: יחוד השם, ואהבת ה´, ותלמוד תורה "שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו" . מכאן שתלמוד תורה פירושו קבלת עול מלכות שמים. וזו הסיבה שאסור ללמוד תורה בלי לברך ברכת התורה. זו הסיבה לקדיש דרבנן. מכיון שתלמוד תורה מהווה אקט של התבטלות, של קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות.
מענין, שחז"ל תמיד משתמשים בלשון "עול מלכות שמים". למה לא ´קבלת מלכות שמים´? אם אומרים קבלת מלכות שמים אז הנך מקבל אותה בגלל נוחיות, בגלל שזה מתאים לרצונותיך. זו הסיבה שחז"ל תמיד השתמשו בלשון עול, כלומר בלי להתחשב בעובדה שקבלת מלכות שמים היא לעיתים מאד לא נוחה אלא עול כבד.

מהי המהות של קבלת עול מלכות שמים הגלומה בתלמוד תורה?
כיצד מגדירה קבלת עול מלכות שמים את לימוד התורה ואת לומדה?

ראשית, עלינו לחתור לאמת ורק לאמת. אכן בתלמוד תורה ניתנת האמת להשגה רק בדרך חשיבה והבנה תורנית הלכתית ייחודית, מבפנים, על פי המתודה הנתונה למשה והנמסרת הלאה מדור לדור. האמת ניתנת להגלות רק בהצטרפות אל שורות חכמי המסורה – חז"ל, ראשונים, גדולי האחרונים. לומר: "המצאתי דבר שהרשב"א לא ידע, שה´קצות´ לא ידע, ושהגאון מוילנא לא היה לו מושג ממנו; המצאתי גישה לפרשנות התורה שהיא לחלוטין חדשה" - זה מגוחך.
כדי להצטרף לשורות חכמי המסורה, עליך להמנע מלנסות להסביר את חוקי התורה ע"י הסברים שאולים מבחוץ. אין לשפוט, להעריך חוקים ומשפטים של תורה עפ"י אמות מידה של שיטת ערכים חילונית. נסיון כזה - בין אם יהא מבוסס על פרשנות היסטורית או פסיכולוגית, בין אם יבוא מכיוון אוטיליטריסטי – חותר תחת עצם אושיות התורה והמסורה, ומוביל לבסוף לתוצאות היותר טרגיות של אידאולוגיות התבוללות וניהיליזם , ואין זה משנה כמה טובה היא כוונת האדם המציע הצעות אלו.
שנית, אסור לנו להיכנע רגשית – אסור לנו להרגיש נחותים, לפתח תסביך נחיתות. הסובל מתסביך נחיתות נכנע בפני הקסם החולף של סיסמה מודרנית פוליטית או אידיאולוגית. אני אומר שלא רק שלא להתפשר – ודאי שלא להתפשר – אלא אפילו שלא להיכנע רגשית, לא להרגיש נחות. אסור שאי-פעם יעלה על דעתו של מי שקיבל עליו עול מלכות שמים, שחשוב לשתף פעולה אפילו במשהו עם כיוון של פילוסופיה מודרנית חילונית. לדעתי, אין היהדות זקוקה להתנצל לא בפני האשה המודרנית ולא בפני נציגים מודרניים של הסובייקטיביזם הדתי. עלינו להיות גאים במסורת שלנו.
שלישית, אין צורך לומר שאין לנסות להתאים את הנורמה ההלכתית הנצחית לערכים חולפים של חברה נֵירוֹטית , ואכן כזו היא החברה שלנו.
רביעית, קבלת עול מלכות שמים - שהינה אקט זהה לתלמוד תורה - דורשת מאתנו לרחוש כבוד ואהבה ולהעריץ את דבריהם של חכמי המסורה. בין שיהיו אלה תנאים, אמוראים או ראשונים - הם הסמכות הסופית.
התבטאות בלתי אחראית כלפי חז"ל, גובלת – איני אוהב להשתמש במילה, אבל כך הוא אליבא דהרמב"ם – בכפירה. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ח): "וכן הכופר בפירושה והיא תושבע"פ והמכחיש מגִידֵיה כגון צדוק ובייתוס". כל מי ששולל את האמת והאמינות של התורה שבע"פ הוא צדוקי. מדוע הוסיף ´והמכחיש מגידיה´ - כלומר מי ששולל את סמכותם של חכמי המסורה? משום שתחת הקטגוריה של ´כופרים בתורה´ מסווגים לא רק אלה השוללים תושבע"פ, בזה אין ספק, אלא אפילו אלה המודים באמתתה של תושבע"פ - אבל מבקרים את האישיות של מי מחכמינו ז"ל. הם מוצאים חסרונות בחז"ל, מומים בתכונות אופיים, התנהגותם, הפילוסופיה שלהם, השקפתם על העולם, או מיחסים להם דעות קדומות רחמנא ליצלן. באמת אין להם השפעה על ההלכה, ובכ"ז צריך לראות אותם ככופרים. אדם כזה הוא כופר כיון שהוא מכחיש את שלמותם שהיא ללא דופי, ואת אמינותם בתור דוברי אמת.
הרשו לי להוסיף דבר מאד חשוב:
לא רק ההלכות, אלא גם החזקות שחז"ל הנהיגו לדון על פיהם בדיני התורה, לא ניתנות לערעור. אל תשלחו יד, לא רק בהלכות אלא גם בחזקות, כי החזקות עליהן דיברו חז"ל אינן נשענות על תבניות התנהגות פסיכולוגיות חולפות, משתנות, אלא על עקרונות אונטולוגיים קבועים, מושרשים בעצם מעמקי האישיות האנושית המטפיזית, שאינה ניתנת להשתנות כשמים מעל.

ניקח לדוגמא את החזקה - שנאמר לי שאותה בקשו להעמיד לדיון - של "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" - אשה מעדיפה לחיות בשניים מאשר לבד.
לחזקה זו אין כל קשר עם הסטטוס החברתי והפוליטי של האשה בזמן העתיק. אין החזקה בנויה על גורמים סוציולוגיים. זהו פסוק בבראשית: "אל אישך תשוקתך". זו היא קללה מטפיזית מוטבעת בשורש האישיות הנשית...אין זו עובדה פסיכולוגית אלא עובדה אקזיסטנציאלית . אין זו תוצאה של סטטוס נחות של האשה, אלא זה מתחייב מההבחנה היסודית בין אישיות האשה ובין אישיות האיש....זאת היתה אמת בזמן העתיק, וזו אמת עדיין בהווה, וזו תהיה אמת גם בעוד אלף שנה מעכשיו.
לומר ש"טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" נובע מסטטוס פוליטי או חברתי נחות של האשה באותו זמן, זוהי פשוט פרשנות מסולפת של החזקה. שום חקיקה לא תוכל להקל את סבלה של אשה בודדה, שום חקיקה לא תוכל לשנות גורל זה. משא זה הוטל עליה ע"י הכל-יכול ית´ שמו אחרי שחטאה את החטא הראשון.

אם תתחילו לשנות או להעריך מחדש חזקות שהלכות רבות מתבססות עליהן תחריבו את היהדות. במקום להתפלסף אולי פשוט ניקח גפרור ונשרוף את בית ישראל (חלילה), אז לא יהיו בעיות!
נאמר לי עוד, שהומלץ להפעיל את הכלל של "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה". אילו הצעה זו היתה מתקבלת - ואני מקוה שלא תתקבל - אז אין יותר צורך בגט. נוכל למחוק את המשנה האומרת "וקונה את עצמה בגט" , כל רב יהיה בכחו להפקיע קידושין. מה אתם רוצים, להרוס את הכל? אני רוצה להיות פתוח וגלוי אתכם: האם מצפים אתם לשרוד כרבנים אורתודוקסים, האם חושבים אתם להמשיך את המסורה בתנאים כאלה? תהו ובהו יבואו (ח"ו) במקום התורה.
אני מקוה שהנאספים כאן יצטרפו אלי ויתנגדו לדיונים ולויכוחים שכאלה בוועידה רבנית. איני יכול לדמיין ועידת המפלגה הרפובליקנית או ועידת המפלגה הדמוקרטית, בהן מתקיים סימפוזיון: ´האם ראוי שהקומוניזם יחליף את הדמוקרטיה בארה"ב´. ישנה מערכת מיקדמית של העמדת הגדרות של מהות. יש דיון שאפשרי ומותר לעם האמריקאי, בהגדרה. אבל דיון כזה בועידה הרפובליקנית האמריקאית יהווה סתירה לעצם הגדרתה. לדבר על שינוי הלכות של חז"ל זה לפחות כל כך אוילי כלדון על קומוניזם בועידת המפלגה הרפובליקנית. זה לדון על שיטות של הרס עצמי והתאבדות.
אני ער לכך שהחיים המודרניים הם מאד מורכבים. יודע אני את בעיותיכם, בעיות רבות שלכם מועברות אלי. אנו עומדים מול בעיות מחרידות - חברתיות, תרבותיות, פוליטיות, כלכליות; בעיות במשפחה, בקהילה; ובעיות של החברה בכלל. מרגישים אנו לפעמים כאילו שוחים אנו נגד הזרם, שהוא נע במהירות באמצעות כח אחר לכוון מנוגד לזה שאנו מתקדמים בו. אני מרגיש את זה, אני יודע את זה, אתם לא צריכים לספר לי את זה. ההמון ברובו הגדול נטש אותנו. אנו עומדים מול אתגר אדיר, אך אם אתם חושבים שהפתרון מונח בפילוסופיה רפורמיסטית או בפרשנות חיצונית של ההלכה אתם טועים טעות מרה".

וברהצאה אחרת בפני ועדת הרבנים של אמריקה התבטא אף יותר בחריפות, כנגד 'ההגיון הבריא' שמכניסים לפסיקת ההלכה ומשנים סדרי עולם בשם 'הגיון' פופולארי וערכים מודרניים המוניים-

"קבוצת קרח צידדה בזכות השכל הרגיל, ה'דעת'. הם טענו שלכל יהודי 'בר-דעת' יש זכות לפרש את חוקי התורה ולהכריע בענינים הלכתיים, באמצעות קטגוריות של Common sense. סברת ה-Common sense אומרת: "לי נראה..", "מסתבר שככה", "לא יעלה על הדעת ש...".
האמת היא שכמו קרח, גם ועדות-הדת בבתי-כנסת לא-אורתודוקסיים, או אולי אפילו בבתי-כנסת אורתודוקסיים, משתמשים ב Common sense בהגיעם להחלטות הלכתיות. בעצם כל תנועות הרפורמה - למן הצדוקים בזמן הבית השני ועד ליהדות הליברלית של היום - צידדו בזכות ה- Common sense להיות כלי הפרשנות....
באופן בסיסי, זוהי מגמה אופנתית שקיימת עכשיו בקהילות יהודיות, בקהילות אורתודוקסיות, להכניס Common sense ככלי פרשנות. אני יודע על מה אני מדבר, כמה מן הנוכחים חושבני, לא מבינים אותי...
כאשר אני שומע אנשים מדברים על 'הלכה בעלת משמעות', 'הפשרת קפאון ההלכה', 'הלכה אמפירית', אני יודע למה הם מתכוונים בכל הז'רגון שלהם. יש להם במוחם בדיוק מה שהיה בדעתם של קרח וחסידיו כאשר הם נגשו אל משה עם בעיית הטלית שכולה תכלת. הם רצו גישת פרשנות של Common sense להלכה. פשוט לא היתה להם סבלנות ללמוד, לקבל הכשרה נכונה ולהתמחות במתודולוגיה ובהגיון המיוחדים של ההלכה. הם מרדו נגד מוסד הלמדנות. הם רצו לעולל להלכה, מה שאריסטו עשה לפיזיקה – הפיכתה ללימוד שטחי, גדוש אמירות נדושות ודעות פשוטות יומיומיות. כמובן – משה ניצח, ועדת קרח הודתה לבסוף: "משה אמת ותורתו אמת". אנו עודנו לומדים הלכה לאור הגיונו הממשיג האזוטרי של משה. המסורה של מתודות ומבני חשיבה הלכתיים, וקונסטרוקציה אפריורית - תימשך לעולם".

אלה דברי אותו גיבור וגאון זצ"ל, ותו לא מידי.

כל טוב