שאלה
א. אני אשכנזיה ואני יוצאת עם מרוקאי. האם אחרי החתונה יהיה לי מותר להשאיר חלק מהמנהגים שלי ולאמץ חלק משלו או אני אהיה חייבת ללכת לפי כל המנהגים שלו בין לחומרה ובין לקולא? האם אני אהיה חייבת לשנות את נוסח התפילה?
ב. האם הרופרמים הם יהודים מבחינת ההלכה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לשאלה על נישואים בין עדות, להלן דברים של הרב שמואל אליהו:
יש חילוקים בין עדות בגלל מנהג ויש מעיקר הדין, יש דברים שעדה מסויימת מחמירה בדבר אחד ומקילה בדבר אחר. הספרדים מחמירים בעניין בשר בחלב, לעומת זה האשכנזים מחמירים בקטניות בפסח. הספרדים מחמירים בחימום והטמנה בשבת האשכנזים מקילים. גם בין עדות שונות אחרות יש חילוקים. יש שלא אוכלים אורז בפסח ויש עדות שכן אוכלים אורז. יש עדות באשכנזים שלא אוכלים שרויה וישנם שכן אוכלים שרויה.
מנהגי הבעל - בעיקרון האשה שמתחתנת הולכת לפי ההלכה של בעלה בעניני הבית. אמנם את ברכת המזון והתפילה יכולה להמשיך לברך ולהתפלל בדרך שלה, בנוסח שלה. היא לא צריכה בבת אחת לשנות את ההרגל, אבל היא צריכה ללמוד את סדר התפילה של בעלה כדי שבחינוך הילדים בעתיד תלמדם לפי השיטה של בעלה.
קולות של הבעל- אם אשה רוצה לנהוג בקולות שנוהג בעלה אחרי החתונה עושים לה "התרת נדרים". ומהי ההתרה? שואלים אותה: אילו ידעת שתתחתני עם בעל מעדה אחרת האם היית נוהגת בחומרא זו כנדר. והיא אומרת: "אלו ידעתי שאתחתן עם בן עדה אחרת, הייתי אומרת "בלי נדר" כשהייתי מתחילה לנהוג בחומרות בית הורי".
ואע"פ שלא הבחורה הזאת יצרה את החומרא אלא דורות לפניה נהגו כך. עושים "התרה" מהיות טוב. שהתרה זו היא לא מעיקר הדין, כי מלכתחילה האשה לא קיבלה על עצמה את החומרות של בית אביה לתמיד. היא ידעה שתתחתן בעזרת ה' ברבות הימים. וכל מה שנהגה הוא היה על תנאי – עד שתתחתן. עם זאת עושים את ההתרת נדרים – מהיות טוב.
בלי כפיה – מרן הרב ז"ל היה מנהיג את הבעלים ואומר להם: אל תכפה על אשתך להתנהג בקולות שלך, אם היא רוצה להחמיר ולא לאכול אורז בפסח - תחמיר. אלא אם כן זה מפריע להנהגת הבית שאז צריך להתישב בדבר, בשפה ברורה ונעימה.
מתוך
http://www.yeshiva.org.il/midrash/16686
הריפורמים הם יהודים. ישראל שחטא נשאר ישראל.