איך אפשר לכבד הורים שלא מאמינים בי

אודליה יקרה,

יש לך מודעות עצמית גבוהה, דיוק, הקשבה פנימית ואת כל כך רוצה לעשות טוב.

קודם כל רוצה להגיד לך מה אני אוהבת בשאלה שלך. זה שבכלל את שואלת ולא מחליטה לעשות מה שהכי קל, לוותר ולהגיב איך שבא לך. בנוסף, את מדייקת, את יודעת למקד את העניין ואת כותבת שזה קורה רק לפעמים. וזה מאוד אמתי בעיניי.


על סמך השאלה ששלחת, אני באמת לא יודעת אבל יכולות להיות כל מיני סיבות להתנהגות שאת מתארת כלפייך. למשל, יכול להיות שקשה להורים שלך לשחרר. קשה להם לראות שאת עצמאית ומסוגלת להסתדר, כי הם כל כך אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב ומנסים לגונן עליך מפני קשיים ואי ודאות. ואת קוראת לזה- חוסר אמון בכוחותיך. גם זה שאת מרגישה שהם מחלישים אותך במילים יכולה להיות מהסיבה הזו.



הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לדעת בקשר שלנו עם אבא ואמא זה שהם לא חברים שלנו, אלא ההורים שלנו. אין שיוויון ביחסים ביננו לבין ההורים. בזה הכל מתחיל.

הכבוד הזה שאנחנו מחוייבים בו הוא בלי קשר בכלל לאיך שההורים שלנו מתייחסים אלינו, אנחנו נמדדים מול עצמינו ולא מולם.


מה שעוזר זה להכין לנו מחשבות מראש. מה אבא ואמא עשו בשבילך עד עכשיו? חוץ מחודשי הריון ולידה ולילות ללא שינה? הנסיון שלהם לתת לך דרך חיים, לחנך, לדאוג לשלומך ולבטחונך, לתת לך קורת גג ומקום להיות בו שהם מבחינתם מנסים למלא אותו בטוב (מנקודת המבט שלהם), לממן לימודים, לכבס בשבילך והרשימה עוד ארוכה.
ההורים שלנו נותנים לנו הכי הרבה שיש.

בע"ה אחרי שתתחתני ויהיו לך ילדים פתאום תקלטי איזה טוב ענק ומופלא ואינסופי קבלת מהם. טוב שבחיים לא תצליחי להחזיר אותו.

אפשר ורצוי להגיד לאבא ואמא את מה שיש לך על הלב, לפתוח דברים, לא לקבור את הכעס ולחייך חיוכי פלסטיק או לחפש מקום מסתור בחוץ, ממש לא. אבל כל זה עם להתחיל להתבונן ולהכניס לעצמך לראש ששיחות עם ההורים עושים בכבוד, בנחת במתינות וברוגע, ולעבוד על זה לאט לאט, עד שתצליחי.


תני להם להבין איך את מרגישה. כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו מתייסרים רק בגלל שלא פתחנו את הלב שלנו, רק בגלל שלא אמרנו באמת מה כואב לנו, וככה אנחנו ממשיכים לחיות בסרט של באסה שלא עוברת. תנסי להכין את עצמך לקראת השיחה הזאת בכמה דרכים:

1. לחשוב מה בדיוק נכון להגיד ואיך. להתחיל בטוב, בחיוך, ובלהגיד כמה הקשר ביניכם חשוב לך. כמה את אוהבת. כמה את מחכה למפגש אמתי איתם.
2.למצוא את הזמן הנכון לדיבור הזה. בזמן רגוע ונוח לכולם, במקום שקט ובלי המולה. ובלי נוכחות של מישהו אחר , חוץ מכם.

3.להתפלל שתצליחי לפתוח לבבות, לאפשר הקשבה, לדבר בפתיחות, בכבוד, בנחת ובלי לופים. בלי להשאיר שכבות כואבות שאחר כך תצטרכי לקלף אותם לבד. לבקש מה´ שישים לך את המילים הנכונות בפה, שהכל יהיה שגור בפיך, שיהיה איתך בתהליך הזה ושיעזור לכם לתקן את הקשר הזה.


אם השיחה הזאת לא הכי מצליחה, אז תחליטי שאת לא מוותרת, את בוחרת כן לתת אמון וכן לנסות שוב. לבנות קשר זה תהליך, ודברים בנפש קורים לאט.


חוץ מהכבוד כלפיהם שאת הולכת לבנות לעצמך בנפש שלא תלוי בשום גורם חיצוני, מה חשוב זה איך את מחזקת את עצמך מבפנים, איך את לא מאמינה למילים האלה שנשמעות ולא מאפשרת להן להיות חלק ממך.

איך? תחזקי אַת את עצמך, את הקיום שלך. תני לעצמך תחושה שאת בעלת ערך, שיש לך כוח ושאת אהובה ושייכת.

תגידי לעצמך מילים טובות, אפילו בקול בחדר סגור, אם את אוהבת לכתוב תכיני לעצמך מחברת כייפית, יפה כזאת, מחברת של חע"ע  (חיזוק ערך עצמי) ששם הולכים להיות כתובים רק דברים טובים על אודליה. זה יכול להיות תמונות, מכתבים, קולאז´ים, משפטים שעושים לך טוב, דיבורים טובים שהיו לך עם אנשים שאת רוצה לשמור אותם לעצמך.
כל דבר שמחזק את המקום הטוב הזה שלך, את זוכרת אותו, שומרת עליו, אוספת, מנציחה ועושה ממנו חגיגה אמתית. ומי מוזמן אליה? את.

ותחליטי שכל מה שאת שומעת שמחליש אותך, מפיל אותך, מצמצם אותך וגורם לך לרצות להיות קטנה יותר, או לא להיות בכלל, את פשוט לא מאמינה לו. מעיפה אותו מתוכך והכי רחוק שאפשר. ולא במילים חוזרות שפוגעות במי שדיבר איתך, ולא בפנים זועפות, אלא בשקט בנחת ובלתת לעצמך עכשיו את המרחב הזה שאת צריכה אותו.


שולחת לך חיבוק,
מקוה שקצת עזרתי,
נועה, חברים מקשיבים