משקרת כדי לקבל יחס

חברה יקרה,

אני ממש מרגישה מהכתיבה שלך שהמצב הזה לא פשוט בשבילך וכנראה גם בשביל הסביבה שלך. והדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה לשלוח לך חיבוק גדול מרחוק, ולהגיד לך שיהיה בסדר... עוד תמצאי את הדרך הנכונה.

הרצון הזה ליחס, ולדאגה מצד הסביבה שלנו, הוא רצון מאוד טבעי והוא קיים אצל כולנו. למעשה, ככל שאנחנו גדלים, עם הזמן אנחנו לומדים לבקש את היחס הזה בצורות הולכות ומשתנות, הולכות ומתבגרות. התינוק, כשהוא רעב – הוא בוכה, תינוק גדול יותר, כבר ידע להגיד "אמ אמ" – כשהוא רוצה לאכול, וכך הלאה, ילד יבקש אוכל וכו´. הרצון לקבל הרגשת קירבה ואכפתיות, התייחסות רגשית, גם היא מגיעה בצורות שונות. אפשר לראות אצל ילדים דרכים שהן "נכונות" ו"לא נכונות". כל ילד רוצה שיתייחסו לפעולות שלו , לדוגמא שיגידו לו "פעלת יפה!", "הציור שלך מדויק וצבעוני", ולפעמים כשהוא לא מקבל את ההתייחסות הזו , הוא יכול להתחיל לפעול בצורה שלילית להשגת תשומת לב. לדוגמא , ילדים שמציקים לחברים שדווקא מהם הם רוצים יחס, או כי הם רוצים יחס מהגננת, הם רוצים שתכעס עליהם, כי הם מרגישים שרק כך יקבלו ממנה התייחסות. אז לרוב במצבים כאלה מלמדים או מנסים ללמד את הילדים מהי הדרך הנכונה לבקש התייחסות או מהי הדרך הנכונה לקבל אותה. גם אנשים מבוגרים, לא תמיד יודעים מהי הדרך הנכונה או המתאימה למצב, כדי לבקש ולקבל את ההתייחסות שהם רוצים מהאדם השני, אז הם פועלים בצורות שונות, לאו דווקא יעילות.

אצלך, אני מבינה שאת אומרת דברים שהם אינם נכונים, כי את חושבת שרק כך תקבלי את תשומת הלב שאת רוצה מהחברה או המדריכה. כשאנחנו משקרים, או אומרים דברים שאינם אמת מוחלטת, למעשה אנחנו מנסים לתאר את המציאות בצורה שתשרת את מטרתנו, ולא איך שהמציאות באמת קיימת. הבעיה שאת מתארת, והיא בעיה ידועה עם שקר, זה שהוא נוטה לגדול, והאדם שמספר אותו נוטה מאוד להתרגל להגיד לא את האמת המדויקת, ולאט לאט זה הופך לשקר על שקר, וכמו שאמרת, לשקר אין רגליים , וסופו שמגלים אותו ולרוב הוא מסבך מאוד את המציאות ובמקום לסייע לנו ולסיבה שמלכתחילה אמרנו אותו , הוא רק מכניס אותנו עמוק יותר לבוץ. אז למה אנחנו עושים את זה בכל זאת? א-אנחנו מקווים לא להיתפס... וב- אנחנו אומרים לעצמנו עדיף הסיכוי הקטן של מה שנקבל מחוסר האמת מאשר מה שלא נקבל אם לא נעשה זאת. אבל גם כשאנחנו מקבלים דברים דרך אמירת שקרים או חצאי אמיתות, אנחנו לא מסופקים מזה לגמרי. אני מבינה שאת גם מרגישה בעצמך, שיחס שאת מקבלת באמצעות אמירת דברים שאינם אמת, את מרגישה שהוא לא מספק אותך כמו שיחס שמגיע ממקום אמיתי.

אז למה לא פשוט להפסיק? טוב, זה די ברור – זה שיא המפחיד! במיוחד אם התרגלתי כל כך לא להגיד את האמת, להתחיל להגיד עכשיו זה מאוד מפחיד, כי אולי זה יפגע בי! וגם, אולי מי שעד עכשיו שיקרתי לו גם לא יאמין עכשיו גם לאמת שלי. למעשה, זה באמת נכון. החשש הזה הוא מוצדק, מצד שני, הוא לא צריך לייאש אותנו. אנחנו פשוט צריכים לדעת שעוד דרך ארוכה לפנינו.

אני יכולה להציע לך דרך אחת שעולה בדעתי למה לעשות כרגע, אך את צריכה מישהו שיהיה איתך בסוד העניינים, ודווקא נשמע שהמדריכה שלך ממש מתאימה לזה. כי היא כבר בסוד העניינים! ונשמע שהיא רוצה מאוד לעזור לך! אז אולי תתחילי בלדבר איתה ולהסביר לה על הרצון הזה, ושהיא תהיה שם בשבילך לעזור לך בדרך. בנוסף, הייתי מכניסה ל"סוד העניינים" גם מחנכת שלך או איזושהי דמות מבוגרת יותר מהמקום שבו את לומדת. כי יכול להיות שיהיו להם כלים יותר מקצועיים לעזור לך.

לעניות דעתי, הדרך לצאת מהמעגל המטורף הזה, זה פשוט להפסיק! כן, כך! טוב, בעצם, זה ממש לא פשוט, אבל לדעתי זו הדרך. את צריכה להחליט שזהו. מעכשיו, את מפסיקה להגיד כל דבר שהוא לא אמת. אז בהתחלה, תחליטי שאת עושה את זה רק היום. רק יום אחד. יום אחד זה קצת יותר קל, וכך לאט לאט תרכשי את הביטחון שזה אפשרי. ואז עוד יום אחד ועוד יום אחד. ואם נפלט לך משהו לא אמת, מיד מיד מיד תחזרי בך ותגידי "סליחה, אני רוצה לתקן את עצמי, מה שאמרתי קודם לא נכון. לא יודעת למה אמרתי את זה, כנראה פחדתי פשוט להגיד את האמת". כדאי שתתנסי להגיד את זה פעם ראשונה למישהו שאת בוטחת בו שלא יתהפך עליך. כדי שלא יפגע האמונה שלך שאת יכולה לעשות את זה. וגם אם לה הצלחת יום אחד, בבוקר שלמחרת, את שוב אומרת, רק היום!

אני רוצה להגיד עוד נקודה אחת, קצת עמוקה, מקווה שזה בסדר. אמנם זה לא כל כך נעים לשמוע, אבל יחס מהשני אפשר רק [לבקש], ואי אפשר להכריח אותו [לתת] את זה. זה נשמע מוזר אולי בפעם הראשונה שקוראים את זה, אבל אם תחשבי על זה, זה באמת נכון. השני יכול לסרב לתת לך את היחס שאת רוצה. ואז יש לך 2 אפשרויות: ראשונה – להתרעם ולכעוס עליו, ולהגיד שהוא לא בסדר ולא הוגן ולהיות עצובה ונסערת וכו´ וכו´ וכו´. אפשרות שניה – להגיד בסדר, זכותו לא לתת לי מה שאני מבקשת. ולחפש להשלים את החוסר הזה במקום אחר – או מתוך עצמך, לתת לעצמך את החום והאהבה, כי את כזו מדהימה! או לפנות לאדם אחר, ולבקש ממנו. ככל שנתרגל את זה יותר, את ה"לא לכעוס" על השני שלא נתן לי יחס, כך יהיה לנו יותר קל, כי מראש אנחנו באים עם ציפיות מתואמות – אני מבקשת מה שאני רוצה, ואני יודעת, שאם אני לא אקבל את זה מהצד השני, אני אהיה לגמרי בסדר. כי יש לי מספיק כוחות פנימיים לחזק את עצמי. וגם זה, דבר שלוקח זמן וצריך לתרגל.

זה לא דרך קצרה, אבל אני מאמינה בך שאת כל כך רוצה, ויהיו לך את האנשים לצידך שיעזרו לך. וגם את, את כל כך רוצה וכל כך חזקה – את תצליחי! אל תתייאשי גם אם תנסי ולא תצליחי, אז תנסי שוב! כדאי שתתפללי גם על זה, תבקשי לקבל כוחות ובעז"ה ה´ יתן לך אותם.

בהצלחה רבה!!
הדס
hershko.hadas@gmail.com