אחותי מתחילה לעשות דברים לא מתאימים לבית שלנו

הי חברה יקרה,

קודם כל, יישר כח על האכפתיות כלפי אחותך!
אפשר מאוד להבין את הרצון שלך לעזור לה, אך השאלה שאת שואלת אין לה תשובה נכונה ותשובה שגויה. זה מאוד תלוי ביחסים בינך לבין ההורים, בין אחותך לבין ההורים, ובינך לבין אחותך. ולכן אני קצת בהתלבטות מה לומר לך. בכל אופן, השאלה היא לא מה את צריכה, כי אני חושבת שאין פה איזו חובה שלך לעשות משהו, אלא מה עדיף וכדאי במצב בזה.

אני מבינה שאת חושבת שהעובדה שתספרי להורייך יעזור לאחוך למצוא את דרכה חזרה לדרך של הבית. את חוששת מכך שאם תגידי להורים זו תהיה "הלשנה". כשאנחנו אמרים הלשנה, אנחנו בד"כ מתכוונים לגלות שאדם מסוים עשה משהו אסור, ואף אחד לא תפס אותו ואנחנו בעצם מספרים לאחראי, על אותו אדם, ואז הוא יענש על המעשה שעשה. הנקודה היא, שזה לא כל כך המטרה פה – להעניש אותה על מעשה לא טוב שהיא עשתה. נשמע שהיא מבררת את דרכה, היא מתנסה ובודקת כיוונים אחרים, שלפי תיאורך באמת כנראה פחות מתאימים לרוח התורה. אני מבינה את הצער שלך, והדאגה, אך צריך לזכור מה המטרה פה – ולפי מה שאני מבנה, את היית רוצה לחזק אצלה את הקשר לבית, לדרך של הבית, ולרוח התורה. לשם כך, צריך לחשוב על הדרך המתאימה. אני מבינה גם שאת חושבת שזה התפקיד של ההורים לעשות את זה, אך לא בטוח שכך הדבר.

צריך להיות פה זהירים. הדבר שאני חושבת עליו שעלול לקרות, זה שיכול להיות שזה שתספרי על כך להורים שלך, לא יפעל את הפעולה הרצויה, ואולי יגרום נזק. גם אולי זה יפגע בקשר שלך עם אחותך, באמון ביניכן, וגם אולי התערבות של ההורים היא לא נכונה ומתאימה פה, לפחות לא מצד זה שאת תערבי אותם. ויכול להיות שדווקא כן, הם בדיוק האנשים שצריכים להיות שותפים לעניין. קשה להגיד, בטח מישהו מבחוץ וגם מי שמכיר את הנפשות הפועלות לא תמיד ידע.

לכן, הייתי מציעה שבשלב ראשון, דברי איתה בעצמך על הנושא, בעדינות וברגישות. חשוב שתכיני את עצמך לא לבוא ממקום של שיפוטיות – שהאמת אצלך ושהיא הטועה, כי עמדה כזו תביא אותה לסגירות ולא לשיתוף. תכיני את עצמך לבוא פשוט להקשיב, להיות שם בשבילה. תוכלי להגיד לה שאת מרגישה שהיא עוברת שינוי, ואת לא יודעת אם זה טוב לה או לא טוב לה. תשאלי אותה מה עובר עליה, והאם זה תקופה של בירור ומאיזה מקום מגיע, ושתשמחי לשמוע ולהיות שם איתה ובשבילה. גישה כזו היא לרוב המאפשרת להשאיר אותך חלק, ולא תגרום לה להיסגר. אחרי שהיא תענה או לא תענה, תוכלי לחשוב כיצד להמשיך. האם לדבר עם איזה מדריכה/חברה/הורים ותצטרכי לחשוב בזהירות מה להגיד (כנראה שלא הכל, אלא ממש את קצה המזלג או דברים שכולם רואים ויודעים, כי אם היא תשתף אותך בדברים אישיים, לא כדאי שתחשפי אותם). כנראה שיהיה הכי טוב לרמוז שכדאי שאותה דמות תשים יותר יד על הדופק, זה כן תוכלי. יכול להיות שבמהלך שיחה כזו תוכלי להציע לה להכניס את ההורים לסוד העניינים ולדבר איתם על כל הנושא. אולי לא...

ושוב, לדעתי האמון שלה בך, הוא חשוב מאוד, ולפעמים, הקשר שלך איתה הוא המפתח שלך להשפיע עליה, גם במשך השנים הבאות, ולאו דווקא שיחת מוסר כזו או אחרת הם היעילות. בסופו של דבר, היא תבחר את הדרך שלה בעצמה, ולך יש רק השפעה מסוימת על כך, אבל את כובד האחריות, והבחירה החופשית – זה נמצא אך ורק בידיה. את תמיד יכולה להתפלל עליה שתמצא את הדרך הנכונה, שתלך תמיד בדרך התורה, ושה´ יאיר דרכה. תתפללי שהיא תמצא ותרגיש נעימות בהלכה ובתורה ותרגיש את הטוב והאור שיש בדרך ז. והתפילות האלה, פועלות הרבה פעולות במציאות.

בהצלחה!

הדס.
Hershko.hadas@gmail.com